🇹🇷🇱🇾🇬🇷🇪🇬סכסוך בן 7 שנים, ובעצם הרבה יותר, עולה שוב השבוע לכותרות. עם פוטנציאל לסבך שוב את מארג הקואליציות במזרח התיכון.
במה מדובר? ולמרות הריחוק, מה המשמעויות לישראל?🧵
ב-2019, טורקיה וממשלתה המוכרת של לוב חתמו על הסכם להסדרת גבול המים הכלכליים שלהן, האזור שבו כל מדינה יכולה להפיק משאבים ימיים כמו גז. תסתכלו על המפה מימין - השטח המוסכם שלהן נפגש באמצע הים התיכון.
כביכול הסכם בין שתי מדינות, אבל לא הסכם תמים. ההסדר הכעיס את רוב העולם בגלל שהוא פשוט מתעלם מטענות של מדינות אחרות. והכי הכעיס את יוון ומצרים, שההסכם באופן בוטה דורס את הטענות שלהן למים הכלכליים במרחבים - הוא למשל ממש מתעלם ממרחב כרתים ומעוד עובדות גיאוגרפיות. שוב, תסתכלו על המפה.
יוון ומצרים חתמו על הסכם נגדי ב2020 (המפה משמאל) שמסדיר את גבול המים הכלכליים ביניהן על חשבון ההסכם הטורקי-לובי (שמן הסתם טורקיה גינתה). במקביל, מצרים (בהובלה מסוימת גם של ישראל) הובילה קואליציה של מדינות, "פורום הגז של מזרח הים התיכון" שנוסדה עוד לפני ההסכם ב-2019 על רקע מתחים דומים - קואליציה נגד טורקיה גם אם זה לא נאמר במפורש.
ההסכם הלובי חיזק מאוד את שותפות האינטרסים בין ישראל לכמעט כל מדינה באזור, כולל מצרים, ודגל ישראל אפילו התנופף בקהיר באותן שנים באירועי הפורום. מה שחיזק את השותפות היו עסקות הגז של ישראל עם מצרים וירדן, המשך פעילות עוינת של טורקיה במרחב ותמיכה של ממשל טראמפ הראשון.
לוב עצמה גם לא עמדה באופן מלא מאחורי ההסכם: ממשלת לוב הרשמית שולטת על טריפולי ומערב המדינה, בעוד ממשלה חלופית שולטת על רוב המזרח, בהנהגה דה-פקטו של הגנרל חפתר, ראש הצבא ששולט באזור זה (בעבר כתבתי על הפיצול של לוב שרשור למי שמעוניין).
ממשלת לוב המוכרת (המערבית) היא זו שחתמה עם טורקיה על ההסכם, בעוד הממשלה המזרחית של חפתר לא הכירה בהסכם וככלל ראתה בטורקיה כיריבה, שאכן צבאית עזרה ללוב המערבית נגד לוב המזרחית של חפתר. וחשוב להמשך: הפרלמנט הלובי, שלאור הגלגולים בעשור האחרון נמצא בחלקה המזרחי של המדינה ותומך בממשלת חפתר, גם לא הכיר בהסכם עם טורקיה. ההסכם גם שיקף את המאזן הבינלאומי ביחס ללוב - מצרים (ואיחוד האמירויות) תומכת בחפתר, טורקיה (וקטר) תומכת בלוב המערבית.
יש הרבה מטען היסטורי מאחורי הסכסוך הימי, שחוזר עוד לסוף ימיה של האמפריה העותמאנית. בלי להיכנס לפרטים, יש ליוון וטורקיה כמה מחלוקות טריטוריאליות, שכוללות גם מחלוקת על הריבונות של איים ספציפיים וגם מחלוקת על המרחק של הריבונות של יוון מאיים יווניים. המחלוקת גם קשורה לזכויות על גז שיכול להימצא בשטח הימי, אינטרס טורקי ברור, אבל גם לרעיון הרחב יותר של "מאבי ואטן", "המולדת הכחולה", רעיון עם שורשים היסטוריים שנוסח בצורה זאת לפני כשני עשורים, שלפיו לטורקיה יש זכות לריבונות ולמשאבים של חלק אדיר ממזרח הים התיכון, על חשבון יוון, קפריסין וגם קצת מצרים.
אבל דברים משתנים, ומאז 2020 עברו הרבה מים בים התיכון. מהובלת קואליציה נגד טורקיה, מצרים התקרבה לטורקיה. והממשלה של חפתר במזרח לוב, זו שהתנגדה להסכם הטורקי, גם היא התחילה להתקרב לטורקיה, שמסורתית תמכה ביריבתה. סביב 2025, החלו קשרים מדיניים, צבאיים וכלכליים בין טורקיה ללוב המזרחית, כולל עסקאות בתחום האנרגיה למורת רוחה של יוון. טורקיה גם פועלת לגרום לאחדות בין הממשלות המתחרות של לוב, אינטרס שלה כמובן כל עוד היא הפטרונית.
ההתקרבות בין טורקיה ללוב המזרחית (לצד שימור התמיכה הטורקית במערבית) משקפת גם את האינטרס של טורקיה עצמה להיות משפיעה על כלל בשחקנים במרחב, כחלק ממהלך רחב יותר שכולל כמובן גם את סוריה, עזה, לבנון, ועוד. יש כמובן לטורקיה גם אינטרסים כלכליים באזור כל עוד יש ממשלה פעילה במזרח לוב. כמו כן, הסימפטיה של טראמפ לארדואן היא הזדמנות לבצע מהלכים בלי התנגדות אמריקאית. ומצד חפתר - הוא משחק את הקלפים לפי שיקוליו. אם טורקיה מועילה לו, למה לא לנסות להרוויח מהקשר איתה. במקביל גם הייתה התקררות בין מצרים וחפתר, בין היתר בגלל תמיכתו של חפתר ב-RSF בסודאן בניגוד לתמיכה המצרית בצבא סודאן (לא אכנס לזה כאן, היה לזה גם שרשור נפרד).
ומכאן הגענו לשבוע זה. ביום שלישי, הפרלמנט של לוב, כאמור חלק מלוב המזרחית שהתנגדה להסכם עם טורקיה, הכיר פתאום בהסכם (לא באמת פתאום, אבל זה כן הפתיע רבים).
כלומר לוב כעת, גם ממזרח וגם ממערב, גם הממשלה המוכרת וגם הפרלמנט, הכירה כולה בהסכם השנוי המחלוקת. מבחינת יוון ואחרות, זה כמובן לא הופך את ההסכם ללגיטימי וחוקי. והאיחוד האירופי אכן גינה בעוצמתו הרגילה (הפעם "עמוקות") את ההסכם. כמובן גם יוון וקפריסין גינו ופעלו דיפלומטית נגד. גם מצרים גינתה. לא מפתיע (שהרי ההסכם דורס את הטענות המצריות) ועדין מעניין, לאור ההתקרבות בין טורקיה ומצרים בשנים האחרונות. ו-גם ישראל הרשמית גינתה. דז'ה וו רגעי (או שלא) למאזן 2019.
אז המשמעויות לנו? ההסכם לא נוגע ישירות למים הכלכליים של ישראל, אבל יש משמעויות עבור ישראל.
קודם כל, אישרור ההסכם הלובי ממחיש את המשך השאפתנות של טורקיה באזור, וגם את המשך הצלחתה במשיכת השחקניות שקודם היו עוינות לה למעגל ההשפעה שלה (כמו שעשתה מול מצרים). עוד תזכורת לשים לב לכך שטורקיה מקיפה אותנו מכל כיוון בהשפעה מדינית, כלכלית וצבאית.
שנית, ולמרות מה שהרגע כתבתי, בסוף כן יש פה התנגשות טריטוריאלית בין מצרים לטורקיה. זו גם הזדמנות מסוימת לחדש מרכיבים של הקואליציה נגד הגדלת השפעת טורקיה באזור, בה מצרים הייתה פיבוט מרכזי. מצרים גם חוששת מנוכחות של צבא חזק בעידוד טורקי בגבולה המערבי והשפעה טורקית גוברת. זה משהו אחד לחמם יחסים כשהיריבה רחוקה, משהו אחר כשהיא נושפת בערפה. בקיצור, יש פה פוטנציאל לשינוי מחודש במאזן האינטרסים כתוצאה של הגיאוגרפיה. אבל במצרים גם לא ירצו עימות ישיר עם טורקיה, זה מה שחסר להם עכשיו עם כל האתגרים.
שלישית, ובעוד אין משמעות טריטוריאלית ישירה של ההסכם לזכויותיה של ישראל, יש גם משמעות לפרויקטים שעשויים להתחבר לישראל, בפרט חיבורי חשמל עם קפריסין ויוון (אינטרקונקטור) וחיבורי גז היפותטיים (שכיום לא ממש מתקדמים מסיבות אחרות). הקבלה של ההסכם בלוב לא באמת משנה משהו מבחינה משפטית בעמדה המדינות המעורבות, אבל היא עוד טיעון טורקי שיתן לה בראיית עצמה לגיטימציה לנסות לבלום. כאמור, ההסכם הטורקי-לובי הוא לא הסכם תמים.
מוזמנים לשתף, שבת שלום ובשורות טובות🙏