היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון: יש לאשר את פסילתו של המועמד לכנסת סמי אבו שחאדה בשל תמיכתו במאבק מזוין בישראל, כולל במהלך מתקפת השבעה באוקטובר, בנסיבות קיצוניות ובעיתוי שאין חמור ממנו. המאמר שפרסם אבו שחאדה ביום 8.10.23 - יממה לאחר פתיחת מתקפת הטרור הרצחנית, ובעודה מתנהלת, מבטא תפיסה של תמיכה במאבקו המזוין של ארגון הטרור חמאס נגד מדינת ישראל. התנהגותו של שחאדה ניצבת בליבת עילת הפסילה הקבועה בחוק יסוד: הכנסת. ההסברים שנתן שחאדה בדיעבד לאמירות הקשות שנכללו במאמר שפרסם ביום 8.10, לראיות נוספות שהוצגו ולהתנהלותו הכוללת מיתממים, חלקיים ואינם מתמודדים עם הטענות המרכזיות שעלו בעניינו.

מישהו יכול להסביר לי איך כל היום מוכרים לנו פחד ושינאה מערבים כשבסוף מתברר שמי שניסה להזהיר אותנו מהטבח זה ערבים?

סקר ראשון בחברה הערבית לאחר פסילת המפלגות: מפלגת הדמוקרטים צונחת מ-1.7 מנדטים (כמעט שני מנדטים) ל-0.4 מנדט (פחות מחצי מנדט), לפי סקר סטאטנט

תחקיר והודעה אישית נתחיל מהתחקיר: אנחנו מפרסמים הסופ"ש פרויקט גדול שעומר בן יעקב ואני דוגרים עליו כמה חודשים. מדובר בהדלפה גדולה מתוך חברת סייבר ישראלית בשם CyberGlobes, חברה רעה במיוחד, שעל פי המסמכים סייעה למשטרים בכל רחבי העולם לרדוף מתנגדי משטר, מפגינים, פעילי סביבה. השיא הוא במקרה הכי קיצוני שאני נתקלתי בו: החברה אפילו סייעה לממשלת אינדונזיה לייצר רשימות של הומואים באמצעות חדירה לקבוצות פרטיות של הקהילה הגאה ברשתות חברתיות. זה עוד סיפור על סייבר ישראלי בשירות רודנויות, אבל הפעם לא ברמה של "מכרנו ללקוח כלי והוא עשה איתו מה שהוא מבין". יש כאן סיפור על אנשי סייבר ישראלים עם הידיים על המקלדת בשירות הרוע הזה. החברה טוענת שמקור ההדלפה בפריצה למחשביה וטענה (ללא כל הוכחה) שהמידע עבר מניפולציה. התחקיר המלא יודפס בגיליון ראש השנה וזמין כבר באתר המרקר. לינק בתחתית הפוסט. ועכשיו להודעה האישית: זה יהיה התחקיר האחרון שלי במרקר, ובכלל. 12 שנה כתבתי תחקירים. היה מסעיר ומגניב ולעתים גם מפחיד. רבתי עם אנשים חזקים מאוד, נתבעתי, הם בלשו אחריי ואני בלשתי אחריהם, נרדפתי ורדפתי. היה אקשן חלק גדול מהזמן. היה גם גועל גדול, שככל שהשנים חלפו החל להקשות על הנשימה. זחלתי בבוץ בשביל לגייס מקורות, נברתי במסמכים ארוכים, נכנסתי לחדרים בזהות בדויה, באתי במגע עם הרבה אנשים טובים ועם לא פחות אנשים דוחים, היו לא מעט הצלחות והיו גם לא מעט כישלונות. אני גאה בתוצאה הכללית. רוב השנים הייתי חדור מטרה, אבל היו גם תקופות אחרות שהרגשתי כמו אידיוט שנלחם בטחנות רוח. בשבוע הבא אסיים את תפקידי במרקר ובאותה ההזדמנות אפרוש מעיתונות ואנסה להמציא את עצמי מחדש. ב-12 השנים האחרונות ראיתי את מקומן של העובדות דועך. נכנסתי למקצוע הזה בתקופה שכבר היה מקצוע בשקיעה. ועדיין, היו לי שנים טובות רבות שבהן היו מספיקות העובדות כדי לפתוח בחקירה, להעמיד לדין, למנוע מינוי, לטרפד החלטה גרועה - כל עוד העובדות שפרסמתי הניעו תהליכים היה בזה סיפוק אדיר. נותר רק להתגעגע. מאז, החברה הישראלית חלתה, החברה האנושית חלתה, הרשתות החברתיות הרעילו את סביבת המידע מעבר לכל שיעור שיכולתי לדמיין. לא דמיינתי עולם שבו יש תחרות אמיתית בין עובדות בדוקות להמצאות מוחלטות. אבל אני מסתכל מסביב ורואה איך הטראפיק עורך את העיתונות, והשנאה והרעל עורכים את הטראפיק, ובין זה לבין העובדות אין כבר כלום. בשנים הקרובות אני מתכוון לנסות לעשות משהו לגבי סביבת המידע. לא, אני לא הולך להקים עמותה. יש כאלה מספיק, חלקן מצוינות במה שהן עושות, אבל הן מוגבלות בהיקף הפעילות שלהן ומראש הן מהמרות על כך שהעובדות ינצחו את השקרים. בעצם, הן סובלות מאותה הבעיה שממנה אני סבלתי כתחקירן. אי אפשר לבנות על העובדות יותר. בפרפרזה על מארק טוויין: בזמן שהשקר מקיף חצי עולם, העמותות ומה שנותר מהעיתונות בקושי שורכים את השרוכים. אני חושב שהדרך היחידה להאט את הקצב של השקרים והרעל היא לעשות מהם עסק. לכרות את השקרים והרעל, לארוז אותם, להפוך אותם לדאטה, ולמצוא מה הדאטה הזאת יכולה לחזות. חשבו על עולם שבו הדאטה משפיעה לרעה על חיי המרעילים ומתחילה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם מפיצים עוד רעל. זו תהיה הנקודה שבה נתחיל לראות תיקון. אני כבר תקופה הופך ברעיון כזה בדיוק, והחלטתי שזה יהיה הפרויקט הבא שלי. כל מי שקורא ורוצה לשמוע עוד או חושב שיש לו איך לעזור או לייעץ, הדיאם פתוח. אני חייב תודה להמון אנשים על השנים האחרונות: מקורות, חברים למקצוע, עורכים, גרפיקאים, קוראים. אכתוב כאן תודה רק לשלושה אנשים שאני מרגיש שאני חייב להם תודה מיוחדת. לעורכי הראשון במרקר, אבי בר-אלי, על הרבה גיבוי. לעורכת השנייה שלי במרקר, סיון קלינגבייל, שהלכה איתי דרך ארוכה נגד הרבה רוח רעה, ולגיא רולניק, חבר בעת צרה ובכלל. כל מי שירצה לשמור על קשר, אני זמין כאן. עד אז, היו שלום. ולפני שאשכח, הנה הלינק לתחקיר: themarker.com/weekend/2026-0…

פרק שאני גאה בו מאד. איך לנצח פגיעה מינית עם עובדיה כהן, הנכד של עובדיה יוסף. דיברנו על לבחור בחיים אחרי פגיעות מיניות טקסיות בתוך החברה החרדית. ערך מופתי @elad_bn מאזינים וצופים פה open.spotify.com/episode/17h…

כשהוקמה ממשלת נתניהו הנוכחית, הפוליטיקאים החרדים היו באופוריה. עכשיו הברית עם נתניהו נראית כנטל יותר מאשר כנכס. זה לא אומר שהחרדים יצטרפו לממשלת שינוי, כותב אלי ביתאן, אבל זו אינדיקציה למשבר העמוק שעובר על החברה החרדית mekomit.co.il/ps/173332

קם הדבר ונהיה: אני מצטרף לרשימת "הציבור החרדי" לכנסת. כשפנו אליי וביקשו שאצטרף כמועמד לרשימה, הסכמתי מיד. לא בגלל ציפייה לכיסא ולא מתוך מחשבה על קריירה פוליטית. הסכמתי כי במשך שנים אני כותב ופועל למען ייצוג חרדי אחר, ועכשיו יש הזדמנות אמיתית לבנות אותו. בשנים האחרונות זכיתי להכיר מקרוב קהילות רבות ומגוונות בציבור החרדי. ליטאים, חסידים וספרדים, אברכים ואנשים עובדים, קהילות ותיקות וחדשות. שוב ושוב פגשתי את אותו פער: ציבור גדול שחי את חייו בתוך החברה החרדית, מחויב לה ואוהב אותה, אבל לא תמיד מרגיש שהפוליטיקה החרדית רואה אותו, מקשיבה לו ונלחמת על הדברים שחשובים לו. בשביל הציבור הזה צריך לבנות ייצוג רחב ואמיתי יותר. אני מאמין בחרדיות בטוחה בעצמה. כזו ששומרת בגאון על עולם התורה ומוקירה את מי שמקדיש את חייו ללימוד, ובאותה נשימה יודעת להכיל את מגוון הקהילות והדרכים שבתוכה ולכבד גם את מי שבוחר לעבוד, לרכוש השכלה או לשרת. אני מאמין שדרך ארץ קדמה לתורה. בכבוד לכל אדם, גם כשהוא בוחר אחרת ממני. באחריות אישית על הבחירות שלנו, באחריות של הקהילה לכל מי שחי בתוכה, ובאחריות שלנו כציבור ששותף לגורלה של מדינת ישראל. אני לא מבקש לשנות את הציבור החרדי. להפך. אני מבקש שהפוליטיקה תתחיל לייצג אותו כפי שהוא באמת: ציבור גדול, מגוון ומתפתח, שמבקש לשמור על זהותו ועל עולם התורה, אבל גם דורש ייצוג הוגן, יחס מכבד ופתרונות אמיתיים לחינוך, לפרנסה, לדיור ולעתיד ילדיו. אם במשך שנים דרשתי מהפוליטיקה החרדית להקשיב לציבור הזה, עכשיו, כשיש הזדמנות לבנות עבורו בית פוליטי, האחריות שלי היא לא לעמוד מהצד. לכן, כשהתבקשתי להצטרף, לא התלבטתי. הפעם, לוקחים אחריות. בשם ה' נעשה ונצליח.