חבר, בן קיבוץ ניר עוז, כתב לי עכשיו:
הקיבוץ רוסק שלשום. עשרות הרוגים, עשרות שבויים, הרכוש נבזז, בתים נשרפו.
מי שנותר פונה לאילת, אבל אף אחד שם לא עוזר לו. אין פסיכולוגים, אין אפילו סיוע מינימלי. אנשים אוספים תרומות של כסף ומזון לעצמם.
העסק דורש ניעור וניהול דחוף.