"שכחו אותי". המילים האלה, שנאמרו לי בטלפון בקול חנוק מדמעות, לא עוזבות אותי. תנסו רגע לדמיין: אתם ישנים בשלווה במיטה שלכם. בשנייה אחת העולם מתהפך - אזעקות, מחבלים, אש. אתם נחטפים לעזה, עוברים גיהנום של הרעבה, השפלה והכאות במשך שבועות. אז מפרידים אתכם מבן הזוג שלכם. אתם משתחררים, אבל הלב נשאר שם. אין לכם שנייה אחת להשתקם כי אתם נלחמים על החיים שלו. ואז מגיעה הבשורה המרסקת מכולן: הוא נרצח שם, בשבי. אחרי שעבר את כל הזוועות. זה הסיפור של רימון בוכשטב קירשט. בן זוגה, יגב ז"ל, נרצח בעזה. לא לכל השורדים יש את הכוחות הנפשיים להתראיין, לכתוב ספרים או לצעוק את כאבם. רימון פשוט נשכחה מאחור. היא מרגישה זנוחה ובודדת בעולם, בלי עזרה, מנסה לאסוף את השברים של חיים מרוסקים. לקחתי על עצמי לעזור לה במה שניתן, בדברים הכי קטנים והכי קריטיים כרגע: תרומות לכיסוי פנסיון הכלבים שלה (סכום של כ-15 אלף ש"ח, לא מיליונים). מציאת בית חם לשניים מכלביה. עזרה פיזית באריזת הבית הזמני שלה. אני מפרסמת, מפיצה באלפי קבוצות, והטלפון שלי? דומם. השקט הזה מחריש אוזניים ומפחיד. הוא מוכיח את מה שרימון בכתה לי: שפשוט שכחנו. שיש לנו עם עם זיכרון קצר מדי. אני מתחננת אליכם – אם אין לכם יכולת לתרום או לעזור פיזית, בבקשה תשתפו. שיתוף אחד לא עולה כסף, אבל הוא יכול להגיע לאדם הנכון ולהציל נפש אחת שעברה את התופת וחזרה אלינו. אל תתנו לה להישאר לבד. בתמונה: רימון הגיבורה מישירה מבט למחבל ניתן לתרום: בביט: 0523950822 בפייבוקס: links.payboxapp.com/70xwNvGT… בהעברה בנקאית (יש לציין שהתרומה עבור הכלבים של רימון ולשלוח לי אסמכתת העברה לצורך אישור ומעקב): רועי שמשון הכלב במושב בנק מזרחי טפחות סניף 428 מספר חשבון 330137 רעות צוק קרדיט:סטטוסים מצייצים דרך פייסבוק