הערב אתיישב סביב שולחן החג יחד עם מתן, אילנה, נטלי ושני.
ואני עדיין צריכה שמישהו יצבוט אותי, אני עדיין לא מאמינה שהחלום שלי התגשם.
עם ההכנות לחג, אני נזכרת איך חיפשתי את הילד שלי בתוך חשיכה גדולה,
היו ימים שפחדתי, לילות שהתגעגעתי עד שכאב לי בגוף, רגעים שלא ידעתי מאיפה אביא כוח לעוד יום.
ואז הסתכלתי סביבי וראיתי אתכם, אזרחים ואזרחיות שעזבו הכל ובאו לעמוד איתנו, אנשים שמעולם לא הכרתי והפכו למשפחה.
עמדתם איתנו בשמש ובגשם, בכבישים, בכיכרות, בצמתים, מול שער בגין. החזקתם שלטים. צעדתם. צעקתם. בכיתם, התפללתם, הבאתם אוכל, מים וחיבוק.
לפעמים פשוט עמדתם לידנו, כדי שנדע שאנחנו לא לבד.
אל תגידו לי שהחברה הישראלית נשברה, אני ראיתי אותה קמה.
כשהאדמה רעדה מתחת לרגליים שלנו, אזרחי המדינה הזאת החזיקו אותנו, והחזיקו את המדינה.
מילואימניקים עזבו משפחות ויצאו להילחם.
מתנדבים הקימו חמ”לים.
אנשים פתחו בתים.
נשים וגברים הסיעו, בישלו, תרמו, חיפשו, ליוו משפחות, עמדו איתנו שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, גם כשכבר היה קשה לשאת את הכאב. וראיתי.
ראיתי איך הלב שלכם נשבר יחד עם הלב שלי.
אתם הייתם המאבק.
הייתם הקול כשהגרון שלנו נשרף מלצעוק.
הייתם הרגליים כשהגוף כבר לא הצליח ללכת.
הייתם התקווה כשכמעט איבדנו אותה.
ואני לא מתנצלת. לא על אף צעקה. לא על אף חסימת כביש. לא על אף לילה שבו לא נתנו למדינה הזאת לישון בשקט.
ולא על כך שדרשנו שוב ושוב: תחזירו אותם הביתה.
כשאמרו שאנחנו מגזימים, צעקנו חזק יותר.
כשניסו לייאש אותנו, קמנו לעוד יום.
כשניסו להפריד בינינו, החזקנו ידיים חזק יותר.
והיו גם רגעים נוראים:
לוחמים שלא חזרו.
משפחות שדפיקה אחת בדלת שינתה את חייהן לנצח.
חטופים שלא הצלחנו להשיב בחיים. יקירים שחיכינו להם חודשים ארוכים רק כדי שיוכלו סוף־סוף לשוב לאדמתם ולהיקבר בבית.
את השמות שלהם אסור להשאיר רק על מצבות. הם צריכים להיות כתובים בדרך שבה נבנה מכאן את המדינה הזאת.
כי אחרי הכאב נשארת השאלה איזו מדינה נהיה?
אני רוצה את המדינה שפגשתי ברחובות.
את העם שלא מחכה שמישהו אחר יעשה. שרואה אדם במצוקה ואומר: אני בא.
שלא שואל “מה יוצא לי מזה?” אלא “איפה צריך אותי?”
את ישראל שהוכיחה שגורל משותף הוא לא סיסמה.
אני מתגעגעת למה שאבד לנו.
לאנשים, לתמימות ולחיים שהיו לפני.
את מה שאבד אי אפשר להחזיר,
אבל את מה שגילינו בעצמנו אסור לנו לאבד.
בתוך התקופה האיומה הזאת פגשתי את מדינת ישראל שלי ואני יודעת שהיא עוד תשוב.
ישראל שלי. ישראל שלנו.
חזקה יותר. חומלת יותר.
נדיבה יותר.
ראויה יותר לאנשים המופלאים שחיים בה.
בקרוב מאד אנחנו נשיב אותה.
שנה טובה מדינה אהובה שלנו
🩵🇮🇱🩵