תקראו בבקשה את הידיעה הזאת, שפורסמה היום בעיתון החרד"לי "עולם קטן". ועכשיו תקראו אותה שוב.
מנכ״ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט, ומנכ״ל רשת החינוך נעם-צביה, ינקי פרידמן, הודיעו שהם מצטרפים להובלת מטה V26 בראשות יוסי דגן, יו"ר המועצה האזורית שומרון, איש הליכוד. מטה שמצהיר במפורש שמטרתו להביא את גוש הימין-חרד"לים-חרדים ל-61 מנדטים.
אלה לא שני אזרחים פרטיים שמנהלים עסק פרטי. אלה מנכ״לים של שתיים מרשתות החינוך הגדולות בחינוך הממלכתי-דתי. מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הוא גוף עם מחזור שנתי של יותר מ-675 מיליון שקל, שרוב הכנסותיו מגיעות מהמדינה. כך גם רשת נעם-צביה שתקציבה עומד על כ-350 מיליון שקל. סך הכול, יותר ממיליארד שקלים לשתי רשתות חינוך שמנהליהן הם שחקנים פוליטיים-מפלגתיים מובהקים.
ועכשיו תדמיינו לרגע את אותה ידיעה בדיוק, רק עם שמות אחרים. תדמיינו שמנכ״ל רשת אורט היה מודיע שהוא מצטרף להובלת מטה שמטרתו להביא 61 מנדטים למחנה הליברלי. תדמיינו את מנכ״ל ברנקו וייס מצטלם עם פוליטיקאים מהמרכז-שמאל ומכריז שהוא מתגייס לשכנע את תלמידיו והוריהם להצביע להם. בעצם, עזבו את הרשתות הגדולות. תדמיינו מנהל בית ספר דמוקרטי עושה את זה. מה היה קורה כאן?
שר החינוך היה מזמן אותו לשימוע. שר האוצר היה עוצר לו תקציבים. בערוץ 14 היו צולבים אותו. קלמן ליבסקינד היה כותש אותו בטור השבועי. בריוני בן גביר היו מפגינים נגדו וממררים את חייו. היינו שומעים מבוקר עד ערב על ״פוליטיזציה של מערכת החינוך״ ו״שימוש בכספי ציבור לקידום השמאל״.
אבל כאן? עולם כמנהגו נוהג.
כי בחינוך, כבר הרבה מאוד שנים, קיימות כאן שתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת שבה חי הציבור החילוני, עם מערכת חינוך מצונזרת, שהמנהלים והמורים בה צריכים ללכת על ביצים גם כאשר הם מחנכים למובן מאליו- ערכי מגילת העצמאות; ומדינה שנייה שמותר בה הכול, שילדיה מקבלים 10,000 ש"ח יותר בשנה מאחיהם בחינוך הממלכתי, ומקיימת מערכת חינוך פוליטית-מפלגתית מכספי המסים של כולנו.
אז מה הפלא שבני הנוער פחות ופחות מאמינים בדמוקרטיה? שבן גביר מתקבל במחיאות כפיים בתיכון בליך ברמת גן? שנער במדי צופים מסביר לליאור שליין שצריך לגרש את כל הערבים? כשלמערכות החינוך הדתיות יש צ׳ק פתוח לחינוך אידיאולוגי ופוליטי, ולחינוך הממלכתי אסור אפילו לחנך לדמוקרטיה - התוצאה ידועה מראש.
זה ההסדר המעוות שהתקבע כאן במשך שנים, ושהפוליטיקאים הליברלים, גם כשישבו בממשלה, לא עשו דבר כדי לשנות. הגיע הזמן לשים לזה סוף ולהנהיג במערכת החינוך דין אחד לכולם: פעילות מפלגתית - מחוץ לכיתות. חינוך לערכים הייחודיים של כל זרם - או לכולם, או לאף אחד.