בוקר טוב ❤️.
אני מודה, קשה לי מאוד לכתוב את הפוסט הזה וחשבתי רבות אם לעשות זאת.
יש פה הרבה בושה. הרבה.
לא קל לי לעמוד מול אנשים גלוי ולהגיד "אני צריך עזרה."
אני משתדל מאוד לעבוד ולעשות כל מה שאני יכול. כשאני יכול לעבוד, אני עובד. כשאני יכול לקחת עוד משהו על עצמי, אני מנסה. אני באמת עושה מאמצים כדי לפרנס את המשפחה שלי ולא להיות תלוי באחרים.
אבל לצד הרצון יש גם מציאות.
הפוסט־טראומה שאני מתמודד איתה משפיעה על הרבה מאוד דברים בחיים. יש ימים ותקופות שבהם אני מסוגל יותר, ויש ימים שבהם הרבה יותר קשה לי. אלה מגבלות אמיתיות שאני מתמודד איתן יום־יום.
ובמשך השנים האחרונות נוצרו בורות כלכליים משמעותיים.
גם כשמצליחים לעבוד ולהכניס כסף, לפעמים זה פשוט לא מספיק כדי לסגור את מה שכבר הצטבר. הבורות נשארים, החובות נשארים, והלחץ ממשיך.
ובשלב מסוים הבנתי שאני לא מצליח לצאת מזה לבד.
אז למרות הבושה, החלטתי לבקש עזרה. דווקא פה.
אני בעל ואבא לארבעה ילדים. אני לא מבקש מותרות ולא מחפש שמישהו יחיה במקומי. אני מבקש הזדמנות לסגור את הבורות שנוצרו, לעצור את כדור השלג, ולהתחיל לבנות מחדש.
במשך שנים אני בצד שנותן.
אני חובש ומתנדב כבר שנים. הייתי בין הראשונים שהגיעו לאסון מירון, טיפלתי באנשים ברגעים הקשים ביותר שלהם, טיפלתי באסון הנורא במג'דל שמס, וזה רק הפך להיות קשות יותר.
ותמיד ניסיתי ועדיין מנסה להיות שם כשמישהו אחר צריך עזרה.
והפעם אני בצד השני.
הפעם אני זה שמבקש שמישהו יהיה שם בשבילי.
פתחתי את הקמפיין "חיים חדשים לירוחם”, ויש לי 61 ימים בלבד!
אם אתם יכולים לתרום, כל סכום יעזור.
ואם אתם לא יכולים, בבקשה תשתפו.
אני יודע שלא פשוט לבקש.
אבל לפעמים אין ברירה.
אני מניח את הבושה בצד, מושיט יד, ומבקשים הזדמנות לקום מחדש.
הכל בעזרתו יתברך 🤲🤲
❤️ תודה לכל מי שיתרום, ישתף, יעזור או אפילו רק יקרא עד הסוף.
🔗
giveback.co.il/project/92382