כל חיי עד גיל מתקדם גרתי בבית נטול שכנים, והמעבר לבניין היה בשבילי שוק. שומעים הכל, מריחים הכל, רואים יותר מדיי.
עד היום, שנים אחרי ועם כל היתרונות, זה תמיד מרגיש לי כאילו כולנו חיים בפנימיה שהחדרים שלה אולי גדולים ומאובזרים יותר אבל עדיין פנימייה משותפת
איך אפשר לחיות בבניין כשכל פעם שאתה יוצא לחדר מדרגות אתה שומע את כל השכנים ,מריח את כל האוכל שהם בישלו היום, יכול לעקוב אחרי הכניסות והיציאות שלהם
לא מצליחה להבין את זה ואיך האנושות זרמה עם זה ואפשרה את הקיום של זה