Ops 👀 KRE$

נכתב ב-7.10.23. לצערנו צדק. בקרוב נחליף אותם, בקרוב תהיה כאן ועדת חקירה ממלכתית.

מדינה לא מנוהלת טייק 7568

טום ציוצים מביכים שראיתי

אמת אמת

מתי מגיע השלב שהשוק מתחיל לתמחר נשיא חדש?😉💪

Today we’re releasing Helix 2.5 We rented 30 homes in the Bay Area. The robots arrived with no additional training and started doing useful work

יגידו מה שיגידו - Respect איש גדול ועתיר זכויות🙌 @AltshulerShaham

“אז אל תעזו לומר ש׳ישראל מעולם לא רצתה שלום עם פלסטין׳. אם כבר, אז רצינו שלום יותר מדי. השאלה שצריכה באמת להישאל היא מתי הערבים הפלסטינים אי פעם רצו שלום עם מדינת היהודים היחידה?״ מתוך הנאום שלי בדיבייט באוקספורד (10 דקות עם כתוביות בעברית):

נתניהו אתמול טען בערוץ 14 ש"אם היו מעירים אותו כל ה7.10 היה נראה אחרת". להלן תשובתי: 1. אם מדיניות הביטחון שלך תלויה בזה שיעירו אותך שעתיים לפני טבח בקנה מידה תנ"כי אז מדיניות הביטחון שלך היא הבעיה. תארו לעצמכם מנכ"ל חברה שקרסה בבורסה טוען שאם "רק היו מעירים אותו בזמן" הוא היה מצליח למנוע את זה. זה אותו דבר. 2. העירו אותך ב6:29 וראינו את התפקוד שלך. למעשה חוסר תפקוד. ולא רק באותו יום. שבועות שכל משרדי הממשלה לא תפקדו ויוזמות אזרחיות החליפו את המדינה. 3. ראינו אגב גם איך הגבת לפלישת חיזבאללה שהעמידו מוצב בהר דב. לא אפשרות לצה"ל להגיב. אז אנחנו יודעים שאתה לא התקפי. 4. אבל נניח היו מעירים אותך יותר מוקדם, נניח היית מקפיץ כוחות, חמאס היו קולט שעלו עליהם, היו מבטלים את הפעולה ודוחים אותה למועד אחר. היית ממשיך לספר שאתה הבאת את "העשור ביטחוני הטוב ביותר" בזמן שהחיזבאאלה מתחזקים, שהציר האיראני מתחזק ואתה ממשיך לחזק את חמאס. היינו סופגים את הטבח הזה, אולי אפילו יותר גדול, בתאריך אחר. שורה תחתונה: אתה בנית את תפיסת הביטחון ועוד התגאת בה. אתה בחרת לחזק את חמאס ולהתעלם מהתחזקות חיזבאללה והציר האיראני. אתה זה ששיקרת כשאמרת "העשור הביטחוני הטוב ביותר". אתה זה שהתעלמת מכל האזהרות. לטעון ש"לא העירו אותי" זאת לא מנהיגות זאת בכיינות. לא פלא שאתה משווה את עצמך לילד בכיתה ד' שמחרימים אותו. אתה ילד. אתה בכיין. אתה לא מנהיג.

בדרך כלל הציבור הישראלי לא מבין כמה הוא נפגע משירות ציבורי גרוע, היום הוא מקבל דוגמה לכך, ומשלם את המחיר של משרד בתהליכי קריסה מרוב מינויים פוליטיים וניהול כושל. כל מי שתקוע כרגע בנתב״ג, או בפקקים, או מחכה שעות לאוטובוס שלא מגיע - חשוב לי שתדעו שהמצב לא חייב להיות ככה. הרגילו אותנו לממשלה שמנרמלת שאי אפשר לפתור כלום, אבל בקרוב זה יהיה אחרת. בקרוב שיטת ״היהלומים״ תעבור מהעולם, והנהלת משרד התחבורה לא תצא יחד ל״חופשה פרטית״ במרוקו לשבוע בסוף אוגסט. בקרוב נקים ממשלה שעובדת עבור האזרחים וביחד נתקן את מדינת ישראל.

נתניהו זה לא ימין

למה לא לחקור את השחיתות הזאת? @IL_police

אחד מהאחראיים הבלעדיים ל7.10, הבלעדיים!!

אף הודעה חגיגית ומסיבות "ניצחון" לא יסתירו את העובדה שרשימת הליכוד לכנסת ה-26 היא בפועל רשימת השבעה באוקטובר. אלו הם בדיוק אותם האנשים שחילקו את החברה הישראלית בלי בושה, שהובילו בעיוורון את ישראל לאסון החמור ביותר מקום המדינה, ביניהם גם חמשת חברי קבינט המחדל שהיו שם ערב המלחמה וחתומים על ההתרשלות הנוראה ביותר בתפקיד שניתן להעלות על הדעת. במקום לקחת אחריות, הם נאחזו בכיסא בכל מחיר והוסיפו חטא על פשע כשהכשירו השתמטות המונית בזמן מלחמה. הם לא יודעים להוביל את ישראל לניצחון, הם לא יכולים לאחד את ישראל ובעיקר - הם לא ראויים להמשיך ולהנהיג את המדינה. לליכודניקים שמאסו בהנהגה של שקר ושחיתות אני רוצה לומר: יש לכם בית. עלינו אפשר לסמוך. הפעם תוכלו לבחור במנהיגות אחראית, שמאחדת. מנהיגות שנלחמת עבור הישראלים. 70 יום - מחזירים את ישראל לדרך הישר!

עידית סילמן היא חלק ממשלה שהשלימה את ימייה. אירוע נדיר לכשעצמו באקלים הפוליטי הישראלי. 4 שנים שלמות. היא גם השרה לאיכות הסביבה. יש לה משרד, תקצוב, תוכניות עבודה. במקום לכתוב מה היא עשתה במשך 4 שנים במשרד שלה, למען הציבור, להתגאות (באם יש כאלה) בהשגים אותם השיגה, היא כמובן ״אמיצה מול שמאלנים״ כי היא גירדה את הישבן 4 שנים… מה עשינו רע שמגיע לנו נציגי ציבור כאלה… איזה תת רמה.

לצבא לא באמת חסר כוח אדם ושירות לכולם הוא רעיון גרוע. שוחטים שתי פרות קדושות, עם מספרים. נתחיל משנתון י"ב הנוכחי שבו 148,000 בני נוער: 88,000 בחינוך הממלכתי וממלכתי דתי (השנתון הציוני) 34,000 בחינוך הערבי 26,000 בחינוך החרדי כיום מתגייסים לצה"ל בערך 73,000 ועוד בערך 10,000 בשירות לאומי. כלומר כ- 65,00 מהשנתון לא משרתים באף מסגרת. עכשיו נסתכל עשור קדימה, למחזור גיוס 2036 (תלמידי כיתה ב' היום), הם 177,000 בחלוקה הבאה: 95,000 בשנתון הציוני 41,000 בחינוך הערבי 41,000 בחינוך החרדי לשם השוואה, ב- 2005 היו רק כ-69 אלף בשנתון הציוני. הצבא הסתדר עם הגיוס, וזה היה לפני דיאטת תר"ש גדעון וסגירת עשרות יחידות בסדיר ומילואים. נכון, כנראה הדיאטה הייתה חריפה מידי, ובגלל המלחמה יש כיום מחסור בכוח אדם. אבל התמונה הרחבה ברורה - בסיס הגיוס הציוני גדל כל הזמן, בעוד שצרכי כוח האדם של צה"ל נשארים יחסית קבועים. אם מתנהלים נכון, הצבא יכול להסתדר עם השנתון הציוני. פרה ראשונה ✔️ אז למה לא שירות לכולם? כי יש לזה מחיר כבד. לפי אומדנים של משרד האוצר ובנק ישראל, העלות הכלכלית של חודש שירות היא כ-27 אלף ₪ לאדם (כי לא עובדים, לומדים וצוברים ניסיון). הנה חישוב מפית של עליות שירות לאומי: שירות לאומי ל- 65,000 איש (מי שלא משרת היום) = 21 מיליארד ₪ לשנה. שירות לאומי ל- 104,000 איש (מי שלא יתגייס ב- 2036) = 34 מיליארד ₪ לשנה. הכסף הזה יבוא על חשבון חינוך, בריאות, תחבורה וכו'. אין מתנות בחינם. וחוץ מהכסף, איפה כולם ישרתו? יש כ-30 אלף גנים ומעונות יום. גם אם נציב מתנדב בכל גן – עדיין חסרים עשרות אלפי מקומות. התוצאה הבלתי נמנעת: ימציאו עשרות אלפי תפקידים מיותרים. ולא, מתנדב בן 18 עם חודשיים הכשרה לעולם לא יחליף אחות מקצועית. שירות לכולם = זריקת זמן לפח של עשרות אלפי צעירים כל שנה. הזיה. פרה שניה✔️ לסיכום, מודל "שירות לכולם" התאים למדינה קטנה, והומוגנית. ישראל של 2026 (ובוודאי של 2036) היא מדינה של יותר מ-10 מיליון תושבים, עם שונות עצומה וכלכלה מודרנית. המודל הישן כבר לא ישים, לא כלכלי, ויהפוך בוודאות לצינור נוסף של העברת משאבים לקבוצות אינטרס. את ההוגנות צריך לממש בדרכים אחרות: תמריצים חיוביים משמעותיים למשרתים ותמריצים שליליים למי שלא משרת. בלי לייצר עשרות אלפי תפקידים מיותרים ובלי לגרום לנזק כלכלי מטורף למשק. כמעט בכל תחום, ישראל של היום כבר לא ישראל של לפני 40–50 שנה, וזה נכון גם בגיוס. אז ביי ביי לפתרונות הישנים, ובואו נתקדם לפתרונות שבאמת יעזרו לנו להביא ביטחון, צמיחה ושגשוג. ולמתמידים עד כאן – תמונה כמעט מ- 2005, ממלחמת לבנון השנייה.

אבל אילון אומר שלא נצטרך פנסיה כבר 🤣🤷‍♂️

אוהב את גלילאו, אבל דווקא לצעירים הייתי נותן עצה כמעט הפוכה: תנו לשכר משקל מרכזי בהחלטה, לצד היכולות האישיות שלכם (וגם פה יש כוכבית, כי לרובנו יש נטייה להעריך בחסר את היכולות שלנו). קריירה היא לא רק דרך לביטוי עצמי. היא גם אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר שאדם מקבל בחייו. פער של כמה אלפי שקלים בחודש, שנמשך עשרים או שלושים שנה, אינו הבדל קטן ברמת הצריכה. הוא מצטבר להון, לפנסיה, לביטחון וליכולת בחירה. הטענה שאפשר להתפרנס בכבוד מכל מקצוע, צריך רק להיות טובים בו, נשמעת מעודדת, אבל היא מתעלמת מאופן הפעולה של שוק העבודה. השוק אינו משלם לפי כישרון, מאמץ או תרומה מוסרית בלבד. הוא משלם גם לפי ביקוש, מחסור בעובדים, כוח מיקוח, יכולת של המעסיק להרוויח מהעבודה ומספר האנשים שמוכנים לבצע אותה. עובד סוציאלי טוב תורם לחברה יותר מעשרה מתכנתים, אך איתרע מזלו והמעסיק הפוטנציאלי היחידי שלו הוא המדינה שקובעת כמה היא מוכנה לשלם. אדם יכול להיות מורה מופלא או אמן מוכשר ועדיין להרוויח פחות מאדם בינוני במקצוע שהשוק מתמחר גבוה יותר. זאת לא אמירה על ערכם כבני אדם אלא המציאות המרה של מבנה השוק. גם המשפט "כסף לא קונה אושר" הפך לפעמים לתירוץ להתעלם מחשיבותו. כסף אולי לא יוצר משמעות, זוגיות טובה או בריאות, אבל הוא קונה מרחב נשימה. הוא מאפשר לעזוב מנהל מתעמר בלי להיכנס מיד לחובות, לטפל בהורה חולה, לממן טיפול נפשי, לגור קרוב למשפחה, להוריד אחוזי משרה, לקחת שנת הפסקה, ללמוד מקצוע חדש, או לסרב לעבודה שפוגעת בכם. אין דבר פריווילגי יותר מאשר להגיד בגיל 40 שפרשתם ממירוץ העכברים כדי "להתמקד במשפחה" או כדי לעבור לעסוק בכדרות במושב אניעם (אחלה מושב). כיף להיות הייטקיסט שהופך באמצע החיים להיות מורה כדי "לתקן עולם". הרבה יותר קל לעבור מקריירה מכניסה לקריירה מתגמלת רגשית אך דלת שכר, מאשר לגלות באמצע החיים שאתם זקוקים להכנסה גבוהה ולנסות אז להשלים עשור של הכשרה, ניסיון וחיסכון. אני מכיר דוגמאות משני הצדדים. בנוסף, אם יורשה לי להיות בומר מתנשא, כשאתם בני 20 אתם לא באמת יודעים מה תרצו כשתהיו בני 40. אני הייתי אלהורי שמאחל לחברים שהודיעו שהם בהריון שאני משתתף בצערם. יש לי חברים מושבניקים ציונים נלהבים שירדו מהארץ. וורקוהלים שבגיל 30 מכריזים שגם אם יזכו בלוטו הם ימשיכו לעבוד כי זה המשמעות בחיים שלהם מייחלים עשור אח"כ לפרישה מוקדמת כדי לעבוד על המחזה. ייתכן שתצטרכו לתמוך בהורים, להתמודד עם בעיה רפואית או פשוט לגלות שהחלום האמיתי שלכם הוא לעבוד פחות. בחירה במסלול עם פוטנציאל השתכרות גבוה שומרת לכם את האפשרויות האלה. היא אינה מחייבת אתכם לרדוף אחרי כסף לנצח, או לחסוך בצורה מאוד מאוד אגרסיבית א-לה סולידית כפרה עליה כדי לייצר את אותה וודאות. האמת שלא נעים להגיד תמיד היא שברגע שההכנסה מספיק גדולה, אתם יכולים להיות לא אחראים ולצאת מזה. גם הרעיון שלפיו קיימת בתוכנו תשוקה מקצועית קבועה שרק צריך לגלות אינו בהכרח נכון. לעיתים קרובות עניין ואהבה למקצוע מתפתחים בעקבות מיומנות, הצלחה, עצמאות והכרה, ולא בהכרח מופיעים לפני שהתחלנו. אני מתכנת במחשב מגיל 7 (Basic FTW), לא ידעתי כמה אני אוהב כלכלה עד שנכנסתי לזה. ברור שלא הייתי ממליץ לאדם ללמוד מדעי המחשב אם הוא שונא כל רגע, חסר את הנטייה הדרושה ואינו מוכן להשקיע כדי להשתפר. שחיקה וכישלון הם סיכונים אמיתיים. אבל מכאן לא נובע שצריך להתעלם מהשכר וללכת אוטומטית אחרי מה שאוהבים כרגע. הכלל החכם יותר הוא: זהו כמה תחומים שבהם יש לכם יכולת סבירה, שאתם מסוגלים לחיות עם שגרת העבודה שלהם ושיש בהם ביקוש, ומתוכם תנו עדיפות משמעותית לתחום שמציע שכר, יציבות וגמישות טובים יותר. אל תמקסמו משכורת תוך התעלמות מוחלטת מהחיים, אבל גם אל תוותרו על מאות אלפי או מיליוני שקלים בשם סיסמה רומנטית על הגשמה עצמית. אה, וסמכו עלי בנוגע לקרם ההגנה.

צריכים אנשים כאלה בכנסת