ממשלת חדלי אישים מביכה. חבורת אנשים שנבחרו בשל העדר חוט שדרה או חשיבה עצמאית. כל ההתנהלות שלהם מכוונת לבייס הביביסטי והפריימריז הבאים. פעם זה היה קוריוז, היום מדובר בסכנה ממשית למפעל הציוני.

על ניתוק ואנושיות. תקראו את הסיפור של חגי לובר, אבא של יהונתן לובר הגיבור ז״ל: ״נִתּוּק ואחרי כשלוש שנים שבהן התקשנו לבטל את מספר הטלפון של יהונתן, והתקשרתי ברעד לשירות הלקוחות של טלקום גולן. והופניתי ל"סיום התקשרות". ועונה לי בחור במבטא ישראלי רהוט: שלום, שמי שחר. איך אוכל לעזור? ואני בקול צרוד: אני רוצה לבטל קו מספר 054-2443225 והוא שואל למה, ואני בקול חנוק אומר לו כי זה היה של הבן שלי שנהרג במלחמה, והוא אומר בקול ענייני: אני מציע לך לעשות ניתוק זמני, ואני המום, ואומר "אבל הבן שלי נהרג באופן סופי, והוא אומר: כן, אבל זה בלי עלות לשלושה חודשים ואחר כך סכום מגוחך. ולא יכולתי יותר וניתקתי את הטלפון. ונשמתי, והתקשרתי שוב. ועונה לי בחורה במבטא ערבי" שלום, שמי פאטימה, איך אוכל להעניק שירות? ואני מהסס אם לשתף, והיא שואלת שוב. ואני ממשיך - רוצה לנתק את הקו 054-2443225 והיא שואלת מה הסיבה ואני מגמגם: בני נהרג במלחמה והיא אומרת בקול חם: סליחה, אני משתתפת בצערך. ומבטלת את הקו בלי להוסיף מילה. ואני אומר: תודה והיא שואלת: אפשר לשאול מתי זה קרה? ואני אומר: לפני כמעט שלוש שנים, פשוט לא היה לי זמן לבטל והיא אומרת: אני מבינה. צריך לדאוג לך להחזר. ומבקשת שאשלח תעודת פטירה ומדברת עם המנהל שלה, וחוזרת ואומרת: אל תדאג זה יקח רק דקה. ואני אומר לה תודה ושואל שוב לשמה וחוזר ואומר תודה על השירות וסליחה. והיא אומרת: שיהיה לך שמחה ומנתקים. ומתנתקים. והקו מת.״

אותו מוכר הרהיטים, אותה הסחורה כבר 30 שנה. אלטעזאכן אלטעזאכן... 📢

תעצרו את הכל. תקראו את זה לאט, מילה במילה, כי זה לא עוד פוסט חולף או מאמר דעה שגרתי. זה הפרוטוקול המדויק, החתום והנוקב ביותר של ארבע השנים הללו. מסמך שיום אחד, כשהאבק ישקע והעשן יתפזר מעל עיי החורבות המוסריים שהם הותירו כאן, עוד ילמדו בבתי ספר לאזרחות כדי להבין איך נראתה קריסה מערכתית יזומה, ואיך, כנגד כל הסיכויים, הציבור השפוי סירב להיכנע לה. זה הסיפור של מלחמת התשה פסיכולוגית מתוכננת ושיטתית נגד החושים שלנו. הצפה יומיומית של טירוף, שחיתות, גנבת דעת, ציניות חסרת גבולות וזילות מוחלטת של חיי אדם, שנועדו כולן להביא אותנו למצב תודעתי אחד בלבד - אפיסת כוחות נפשית. הם רצו להרדים את המצפן המוסרי, לנרמל את הריקבון, לגרום לנו להביט בבלתי נתפס ולמשוך בכתפיים בייאוש, לקבל את העיוות כטבע שני ולומר ״ככה זה״. הם בנו על כך שמשאב הזעזוע שלנו יתכלה עד תום. הם האמינו שהזמן יעשה את שלו. נתן אשל פלט בראיון ל״זמן ישראל״: ״עד הבחירות ישכחו מה-7 באוקטובר״. תזכרו את המשפט הזה. זו הנחת היסוד שעליה עובדת מכונת השלטון: שהציבור הישראלי הוא עדר מותש, נטול זיכרון, חסר עמוד שדרה, שאפשר להלעיט בספינים, לשחד בכותרות ריקות, ולהרדים עד לקלפי. בואו נזכור. ב-12 באוקטובר 2023, כשהדרום עוד העלה עשן, ומאות נרצחים טרם זוהו, יועצי ראש הממשלה הקרובים ביותר, אלי פלדשטיין וטופז לוק, מחליפים הודעות וואטסאפ: ״נשב בוילה אצל חבר שלי. על הבריכה. אני עם האוכל בדרך לשם״. בזמן שאנשים לבשו מדים והתגייסו למילואים, המקורבים ישבו על שפת הבריכה עם מגשי אוכל. עבורם האסון היה רק עוד אירוע שצריך ״לערבב״. ואז, באפריל 2025, מול המצלמות, נתניהו מונה את הנתונים ומתייחס לחטופים שבמנהרות: ״יש עד 24 בחיים״. ושרה מפטירה בלחש: ״פחות״. מילה אחת. ״פחות״. ברישול מקפיא. כמו ספירת מלאי בסוף יום עבודה במכולת. מחיקה יבשה של עוד אדם, עוד ילד, עוד עולם ומלואו שנשכח בשבי. אין היסטוריה, אין ביוגרפיה, אין אמת. הכל זיוף. יום אחד הוא ״ראש הממשלה הכי מזרחי שהיה כאן״, ולמחרת ״נציג חבר העמים בליכוד״. אין לו זהות מעבר למה שהסקרים של יום שלישי מראים. אבל אנחנו כאן. אנחנו מסרבים לנרמל. הניצחון שלנו הוא שאנחנו עדיין מצליחים להזדעזע. הזעזוע הזה הוא מערכת החיסון שלנו. הוא ההוכחה המוחצת לכך שמכונת הרעל נכשלה בניסיון לכבות לנו את הרגש ואת התודעה. ב-27 באוקטובר נגיע לקלפי. מאחורי הפרגוד הכחול, כל השקרים יעמדו מול פסק הדין של הציבור. נתניהו ואנשיו הימרו על כך שנשתגע, נתעייף ונלך לעזאזל. ב-27 באוקטובר נוכיח להם שהזיכרון שלנו חי, המצפן שלנו יציב כברזל, והחשבון ההיסטורי נפרע במלואו. אצבע יציבה, פתק אחד, ותחושה קטנה של חמצן בנשימה הראשונה מחוץ לקלפי.

ערוץ 14: נתקלנו בברק אובמה ברחוב ישראלי והטחנו בו את כל השאלות הקשות

זה ציוץ מושלם מידי.

רופאות.י הילדים נגד גזענות

אמרתי פעם, אומר זאת שוב: כשהמכונה תתפרק יהיו פה אנשים שישנו את שם המשפחה שלהם כדי לא להיות מזוהים עם אבותיהם, ויהיו פה שמות פרטיים שימחקו לדורות מרשימת השמות שמעניקים לזכרים טריים, וזה יקרה מהר מהצפוי

בן אדם עומד בחלון של הסלון, מסתכל החוצה ומנסה להבין מתי בדיוק @KalmanLiebskind הפך לילד הכי מסכן בגן. הרי הטור שלו מהבוקר הוא לא פובליציסטיקה, הוא קריאה לעזרה. קלמן יושב בתוך ממשלה ששייכת לו, עם שרים משלו, עם תקציבים שזורמים אליו בצינורות של 8 צול, עם צבא שלם שמתיישר לפי הגחמות של החברים שלו, ועדיין, הוא קם בבוקר, מורח על עצמו משחת קורבנות, ובוכה שברק רביד לא עושה לו נעים בגב. יש משהו מדהים, כמעט פיזיקלי, ביכולת של קלמן להיות הקוזק הנגזל המאובזר ביותר במזרח התיכון. מה קרה הפעם? מתברר שחבורה של יהודים נכנסה לכפר פלסטיני עוין בשביל ״לטייל״. כי ככה זה. כשמתחשק לך קצת טבע, אתה לוקח נשק, מתעלם מכל אזהרה אפשרית, ונכנס לתוך קן צרעות כדי להריח סביונים. ואז, כשהשמאלנים המרושעים אומרים ״תגידו, אתם מטומטמים?״, קלמן עושה את מה שהוא עושה הכי טוב: זועק "שנאת מתנחלים!" ומשווה את זה לשבעה באוקטובר. כן, קלמן. שבעה באוקטובר. כי משפחה מניר עוז שישנה במיטה שלה בפיג׳מה זה בדיוק, אבל בדיוק, כמו חבורת פרובוקטורים שהולכת לעשות דווקא בתוך כפר של אנשים שרוצים לשחוט אותם. ההיגיון פה כל כך מופרך, שאתה קורא את זה ושואל את עצמך אם קלמן באמת מאמין למה שהוא כותב, או שזה פשוט דף המסרים המתוזמן של הליכוד שנתקע לו בפקס של המוח והוא מדפיס אותו החוצה על אוטומט. אבל השיא של הטור, הפאנץ׳ האמיתי, זה כשהוא מתחיל לרעוד מפחד מ״האלימות הכבושה״ של יאיר גולן. יאיר גולן! בן אדם שנראה כמו מורה לשל״ח שמוביל אחריו בני נוער באגמון החולה. קלמן נחרד כי גולן משתמש במילים כמו ״נפרק״ ו״נמגר״. תשמע קלמן, נשמה, הפוליטיקאים מהמחנה שלך מסתובבים עם גלוקים באולפנים, מפרקים את המדינה לגורמים, מאיימים על כל פקיד או קצין שמסתכל עליהם עקום, אבל המילים של יאיר גולן הן אלה שעושות לך פוסט-טראומה? תראה קלמן, אף אחד לא שונא מתנחלים כמו שאתה כל כך נואש לחשוב. השנאה שאתה מחפש, זאת שמלטפת אותך בלילה ונותנת לך הצדקה קיומית לכתוב את אותו טור כבר עשרים שנה, פשוט לא קיימת במינונים שאתה מפנטז עליהם. יש שם משהו אחר לגמרי: עייפות. עייפות תהומית. עייפות מהשקר המוחלט הזה, מהגזלייטינג הרצוף, מהדרישה הקבועה שנמחא לכם כפיים בזמן שאתם שופכים דלק על המדורה, ואז נתנצל שלא הבאנו מרשמלו. המדינה שלכם. ניצחתם. לפחות תחסכו מאיתנו את הדמעות שלכם בזמן שאתם שורפים אותה.

תודות לד״ר @chapnick עכשיו התוסף תומך באופן מלא ב- openevidence.com/ אז אם אתם רופאים שמתקשים עם העברית באתר. תוסיפו את bidi.krakovsky.info/ לכרום, ותוכלו לתקשר איתו בעברית ולהבין את התשובות

- אכן, כדאי לקרוא את פסקי הדין של בית המשפט המחוזי מרכז - את טור התעמולה האחרון שלו, שרובו הוקדש, בפעם המי יודע כמה, להתבכיינות ולהתקרבנות כלפי "התקשורת", חתם קלמן ליבסקינד בהתייחסות לכמה פיסקאות בהחלטה של השופט רון סולקין מבית המשפט המחוזי מרכז, אשר דחה ערר שהגישה המדינה בעניינו של תושב השומרון בשם אוריה כהן.   ליבסקינד כמובן "לא נכנס לתיק הזה", כי מדובר באחד המקרים הנדירים שבהם הצליחו לאסוף מספיק ראיות כדי להעמיד לדין אדם שמואשם במעשים של טרור יהודי.   לעומת זאת, ליבסקינד כן הדגיש את הדברים שקבע בית המשפט המחוזי בנוגע למה שכינה "המציאות הקשה עד בלתי נסבלת שחווים המתיישבים ביהודה ושומרון, ובייתר דגש – דרי החוות". >>

אני מבין שאתם נואשים ולחוצים, אבל זה מתחיל להיות פאתטי.

צריך להיות מנותק וחולני במיוחד כדי לאשר לפרסום את הסרטון הזה. מעבר לשיקול הדעת הפגום, רק רפה שכל יחשוב כי הפרסום הזה פועל לטובתו באיזשהו אופן.

אנחנו 1,000 ימים מאז הטבח הגדול. בחשבון פשוט, מאז שנתניהו מונה לראשונה לתפקיד ראש הממשלה ועד היום, הוא כיהן כראש ממשלה 6,851 ימים ולא כיהן כראש ממשלה: 4,120 ימים, כלומר הוא בתפקיד 62.4% מהזמן. (ובין לבין כיהן כשר אוצר). מאז שחזר לתפקידו ב- 2009, הוא כיהן כראש ממשלה 5,739 ימים, ולא כיהן כראש ממשלה: 564 ימים. כלומר היה בתפקיד 91.1% מהזמן. נתניהו יכול לברוח מאחריות כמה שירצה. בפועל, ה - DNA של הממשל כולו נבנה בצלמו ובדמותו. ובתוך זה הוא עיצב במו ידיו את הקונספציה: התפיסה שאפשר לגלגל בעיות, לשלם פרוטקשן, להרגיע את השטח, לקנות זמן, להקים ועדות, להלוות בריבית עוד חודש על הכסא, עוד קדנציה, עוד מושב, ובזמן הזה הבעיות יהפכו לאיומים קיומיים: מנושאי פנים כמו אוטונומיות חרדיות שהפכו דור עצום של ילדים לתלוי-עד ברווחה, ללא השכלה, ללא פרנסה ועם ניתוק מהרעיון הציוני. דרך נושאי בטחון פנים כמו השתוללות הפשיעה הערבית, התחמשות של חמולות בדואיות והשתלטות על קרקעות, אבדן ריבונות בנגב ובגליל והפיכת הפרוטקשן לסטנדרט כלכלי. ועד טבעת המוות האיראנית שנבנתה בנחת מלבנון, דרך עיראק, תימן ועזה, כשבמרכז איראן עצמה עם ארסנל טילים עצום מכוונים אלינו והגעה לאורניום מועשר ברמת העשרה גבוהה ומסוכנת. זה בכלל לא משנה אם יקימו ועדת חקירה ואיזו. בדברי הסיכום של ועדת החקירה לאסון הנורא במירון נכתבו במפורש המילים הקשות: ״תרבות רעה״. ילדים חרדים שילמו במחיר חייהם על התרבות הפוליטית שהעמיקה אל תוך הביצה הרעילה שמפרקת את הממלכה תחת ימי נתניהו. זה בכלל לא משנה כמה ינסה להפיל את האשמה רק על הצבא, רק על הפקידים, רק על היועמ״שית. לא העירו אותו. לא משכו בדש מעילו. לא סיפרו לו. זה לא משנה כמה ימשיכו בליכוד לבטל בבוז את הביקורת הקשה על מינויים לא ראויים, על ההרס השיטתי שהם מחוללים בשירות הציבורי, על השחיתויות והיהלומים. הם יכולים לברוח מזה כאוות נפשם. לעסוק באובססיה במכירת החיסול של המדינה, תקציבה ודם משרתיה לעסקונה החרדית. להתפלפל על אחריות ואשמה (וכמובן להתנער משתיהן בכל מחדל ובכל נושא) לגנוב סוסים עד לשניה האחרונה במינויי מקורבי חצר ואנשים נטולי כישורים. לא רחוק היום שמשטר הפופוליזם הפרוניסטי קלפטומני הזה יקרוס בדיוק כפי שקרסה מפא״י המסואבת, המושחתת והמנותקת. וכך גם ייזכרו כל מי שנמצא שם על כסאות עור הצבי ברגעים האחרונים של פרפורי תנועתו המפוארת של ז׳בוטינסקי.

עוד על הדיון סביב קונספירציית הריסוסים אתמול בכנסת. במשך שעתיים וחצי ישבו סביב השולחן, ראשי אגפים במשרדי הבריאות, המדע והגנ"ס, מנהל השירות המטאורולוגי, מנהל השירות ההידרולוגי ומרכז המידע של הכנסת והסבירו בנימוס שאין דבר כזה. זה לא הפריע לח"כ קרויזר וסון הר-מלך לקדם את השטות הזו ולקהל להגיב בצחוק וקריאות בוז. עכשיו, זה לא שאין בעיה של שחרור חלקיקים לאטמוספירה - בהחלט יש - בישראל משחררים בכל שנה למעלה מ-80 מיליון טון של גזי חממה וחלקיקים נשימים שגורמים לנזקים עצומים - למערכת האקלים לבריאות האנושית ולמערכות אקולוגיות. אבל במקום לדבר על זה ועדת הפנים דנה בהזיות מדומיינות על פסי עיבוי של מטוסים, חלקיקי אלומניום מומצאים ועוד שטויות. בשבוע הבא תקיים ועדת הפנים דיון חשוב נוסף על הסכנות שבנפילה מקצה הארץ השטוחה ולמה הרשויות לא נערכות עם חבלים. לכתבה: haaretz.co.il/nature/2026-07…

אין ילדים רעים, יש ילדים שהממשלה שלהם מופרעת

כולם השתנו אחרי ה-7 באוקטובר. כולם. חוץ ממנו. נתניהו אומר שהוא איבד קצת במשקל. ההלצה. הבוז. במדינה חפצת חיים מפסידים על זה, רק על זה את הבחירות. גם ללא אחריות של שני עשורים למחדל.

אני אענה לך. במקרה אני תושב אום אל פחם. אני ואשתי והילדים שלי, סיימנו 12 שנות לימוד. אתה לא. לאשתי והילדים שלי יש תעודות בגרות. אתה לא. שני הילדים שלי רופאים, הבת שלי בטכניון, הבן סטודנט. אתה לא. ראש העיר שלנו איש חינוך. אתה לא. אני ומשפחתי מעולם לא נעצרנו בחשד לטרור. אתה כן.

בחדרו של מאיר דגן היתה תמונה של סבו, דקות לפני שנרצח, על ברכיו, מושפל, ומעליו חיילים נאצים, מאיר דגן נהג לומר לאנשים שהגיעו למשרד ראש המוסד שהוא רואה את התמונה כל יום ומבטיח שדבר כזה לא יחזור לעולם. חבל שזיני לא למד ממנו על חשיבות הזיכרון

כבוד השר @Eliyahu_a כאן אמא של יגיל, רננה. רק רוצה להזכיר שהצבעת נגד העסקה בה שוחררו הבנים שלי ושלא הייתם שם עבורנו מאז ועד היום. שמחה שסופסוף מצאת את הזמן לכבד את הבן שלי ושהשגת את הניצחון המוחלט. חיסול מחבל אחד מני מאות שהגיעו לביתנו והרסו את חיינו עד היסוד, 2.5 שנים מאוחר מדי

ביום שטראמפ נבחר, האולפן של ״הפטריוטים״ בערוץ ״המורשת״, 14 בשלט, נראה כמו חגיגת בר-מצווה באולמי בונבון. אנשים רקדו סביב שולחנות, שתו שמפניה חמה מכוסות פלסטיק, ושרו שירי הלל לאיש עם השיער הכתום. הם היו בטוחים שזהו, אמריקה בידינו. טראמפ הוא המשיח. דונלד בן פרד הם קראו לו. ואז בבוקר שאחרי הם קמים למציאות עם האנגאובר נוראי. המשיח התעורר והחליט לעשות ביזנס. פתאום, אותו טראמפ בדיוק, זה שכולם ידעו מראש שימכור את סבתא שלו בשביל הנחה במס חברות וקצת נפט זול, חתם הסכם עם איראן. הסכם שהוא חתיכת אסון היסטורי, שמוחק בטיפקס את כל מטרות המלחמה של נתניהו. פתאום מתברר שאף מטרה לא הושגה: משטר האייתוללות לא הופל, האורניום המועשר לא הלך לשום מקום, והטילים הבליסטיים עדיין מכוונים אלינו כי ״אם לכולם יש טילים אז גם לאיראנים צריכים להיות״. ובאולפן? דממה של בית קברות. תוך עשרים וארבע שעות בדיוק, המשיח הכתום הפך ממושיע לגרגמל, להמן הרשע, ולבוגד הכי גדול שיש. יש משהו כמעט פואטי בלראות את זה קורה מהצד. ממש כמו לראות מישהו מחליק על קליפת בננה שהוא עצמו התעקש להניח שם, ואז צועק שאתה סמולן עוכר ישראל כי העזת להזהיר אותו שהיא מונחת שם. מותר לנו לחייך חיוך קטן ומריר. יש עונג משונה לראות איך בלון הנרטיב מתפוצץ מול קיר המציאות. אבל רגע אחרי, הבטן מיד מתהפכת. כי הקליפה שזרוקה עכשיו על הרצפה רדיואקטיבית לחלוטין. וכולנו תקועים יחד איתם באותו חדר בדיוק. ״הטרגדיה״ האמיתית כאן אינה שטראמפ עשה טראמפ. אלא שלמעודדות ביציע פשוט נגמרו התירוצים. אין להם שום יועמ״שית מתחת למיטה שאפשר להאשים. שקמה ברסלר לא הסתננה לחדר הסגלגל עם מגפון, ואחים לנשק לא ניסחו הסכמים בטהרן. יש פה רק מאה אחוז של כישלון מרוכז, רשום בטאבו על שמו של בנימין נתניהו, ועל אלו ששמו את כל הז'יטונים על הרולטה שלו. אז מה עושים כשאין את מי להאשים במציאות? ממציאים מציאות חלופית זו התחמושת האחרונה שנשארה להם במחסנית. ״אתם שם בשמאל״, הם צועקים מהמסך, ״אתם רציתם את קמלה האריס! הייתם מביאים עלינו אסון!״ קלטו את האירוניה החולנית: הם כל כך לא מסוגלים להודות שטעו, שהם עומדים בתוך בית שעולה באש, ומאשימים אותנו שאם אנחנו היינו מזמינים מכבי אש, הכבאית בטח הייתה דורסת להם את החתול. הם מעדיפים להישפט מול פנטזיה של אסון שלא קרה, רק כדי לא להתמודד עם האסון האמיתי שהם חתומים עליו. הם כל כך רצו להכניס אצבע בעין לכל מי שלא חושב כמותם, שהם עיוורו את עצמם לדעת. והתעוררו בבת אחת לתוך סרט תעודה איראני. אז מה עכשיו? האסימונים מתחילים ליפול, לאט וביסורים. אין שם רגע של הארה קדושה שבו יצעקו ״טעינו!״ זה עובד אצלם אחרת. זה יתבטא במבט מושפל בתור לקופה, מבט עצבני במונית, שקט רועם בוואטסאפ המשפחתי ועייפות חומר נוראית לקראת הבחירות. כי כשהאולפן מחשיך ונגמרים התירוצים, הדבר האחרון שנשאר זה לעמוד לבד מול המראה. ופתאום הם מגלים שגם למראה, ממש כמו למציאות, אי אפשר לקרוא ״שמאלנית״ רק כי לא אוהבים את מה שרואים.