הרבה ישראלים מתרעמים על הגינויים של מנסור עבאס לטבח 7 באוקטובר, משום שלטענתם הם אינם ברורים או נחרצים מספיק. אבל הם מפספסים את הנקודה החשובה באמת.
עבאס אכן גינה את הטבח, כינה אותו מעשה בלתי אנושי ובלתי ניתן להצדקה, ואמר שהוא מנוגד לערכי האסלאם. אבל גינוי של מעשה מסוים אינו בהכרח דחייה של האידיאולוגיה שבשמה הוא בוצע, או של אלו שתמכו בו ועדיין מהללים אותו.
חמאס לא המציא את הג'יהאד, וגם לא את ההצדקות האידאולוגיות למלחמה בכופרים. במסורת ההלכתית האסלאמית קיימות דוקטרינות של מלחמה, כיבוש ושליטה, לצד איסורים ומגבלות על פגיעה בבלתי לוחמים - לצד היתרים ברורים כן לפגוע בהם. דבר וסתירתו. על כן האסלאם גם אוסר על פגיעה בחפים מפשע, וגם מתיר אותה ומעודד אותה. לתופעה זו באסלאם אנו קוראים "דואליזם".
ניתן ללמוד אודות הדואליזם באיסלאם באתר שלנו.
חמאס ותומכיו משתמשים במקורות הדתיים כדי להצדיק את מלחמתם בישראל, ובמקרים מסוימים גם פגיעה מכוונת באזרחים.
ולכן, כאשר עבאס קובע שהטבח מנוגד לאיסלאם, השאלה המתבקשת היא: לאיזה איסלאם? לאיזו פרשנות של הג'יהאד? ומה בדיוק הופך את מעשי חמאס לאסורים מבחינה איסלאמית, גם כאשר מבצעיהם רואים בהם מצווה? כאשר מלומדי איסלאם בתימן, איראן, עיראק, סעודיה, סוריה, מצרים וירדן ואף קלקיליה וחברון - מטיפים במסגדים (ובעיתונות ובבלוגים ובטלוויזיה) בפירוש שהג'יהאד הוא חלק אינטגרלי מהאיסלאם - אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם הפרשנות שמציע מנסור היא תוצר של גישתו האמיתית לאיסלאם, או תוצר של מגבלות החוק הישראלי שאימתו מרחפת מעליו בעודו חי תחת ריבונות יהודית.
לא שמענו ממנו דחייה עקרונית של הג'יהאד ההתקפי או של התפיסות הדתיות המצדיקות אלימות נגד לא־מוסלמים. האם הוא מוכן לדחות אותן במפורש, ולא רק את מעשי 7 באוקטובר? כנראה שלא.
וכאן, לצורך השוואה ופרופורציה, כדאי להיזכר בברוך גולדשטיין. הטבח שביצע במערת המכפלה זכה לגינוי חריף מצד הממסד הישראלי, ובעקבותיו אף הוצאו תנועות כך וכהנא חי אל מחוץ לחוק. אמנם היו גם מי שהיללו את גולדשטיין, אך הגינוי הממסדי לא הסתפק בהבעת צער על מותם של חפים מפשע. אלו שהיללו את מעשיו של גולדשטיין זכו לגינוי מוחלט מצד החברה, וסנקציות ממשיות. הבעת תמיכה כיום במעשיו של גולדשטיין, בחברה הישראלית, היא בגדר טאבו מוחלט בכל הקשת הפוליטית כולל הקצוות הימניים שלה.
מכאן עולה השאלה הרחבה יותר ביחס לחמאס: האם די לגנות את הזוועות שביצע, ואת חמאס כארגון, או שנדרשת גם דחייה מפורשת של ההצדקות האידיאולוגיות והדתיות שלו, ושל מי שממשיכים להלל את פעולותיו? של מי שחגגו וצהלו על הטבח, וניסו למנוע מישראל לפעול כנגד מבצעיו.
זו בעיניי השאלה שצריך להפנות למנסור עבאס ולמנהיגים איסלאמיים ופוליטיים נוספים.
לא רק האם אתם מגנים את הטבח, ואת חמאס, אלא האם אתם דוחים גם את העקרונות שבשמם הוא מוצדק, ואת אלו שתמכו בחמאס ובטבח, או שאלו אחים ובני העם שלכם, שזוכים לסולידריות אפילו אם תמכו ועודדו רצח והשמדת עם, עזרו למחבלים להתחבא, עזרו בסירוב להתפנות, עזרו במלחמה פסיכולוגית ובתעמולה שקרית ועוד.
בימים הראשונים אחרי הטבח, כל הישראלים הסתובבו עם כעס לא רק על חמאס, אלא על העזתיים - שכן ברור שאינם קורבנות תמימים של החמאס אלא רבים מהם שותפים מלאים לבניית החמאס, או לפחות אדישים וחסרי מעש לנוכח היווצרות שלטון רצחני ושטני. באותה העת, המנהיגים שרואים את עצמם "פלסטינים שחיים בישראל עם תעודת זהות כחולה", לכל היותר גינו את "הטבח". לא את כל אותם מחלקי וזוללי הבקלאוות שצהלו משמחה, אותה תרבות בה ג'יהאדיסט מתקשר לאביו ואמו ואומר "רצחתי 10 יהודים" מבלי להסס, בבטחון מלא שהדבר ישמח אותם.
איך ייתכן ששלוש שנים אחרי ה-7.10 המפלגות של גוש השמאל מוכנות לשבת עם מפלגות שלא מוכנות לגנות את הטבח?