אני באמסטרדם. הגעתי אתמול, ובעוד כמה שעות אחזור הביתה. בשבוע האחרון הייתי מעורב, יחד עם חברים מעמותת ״עד כאן״ בתכנון ובביצוע של המחאה בהקרנת הבכורה של הסרט ״נאזה״, שהתקיימה היום בדלפט שבהולנד. באתי לתרום מההיכרות שלי עם המקום, עם השפה ועם המנטליות ולהשמיע את האמת באולם. הייתי בקולנוע עם החברים ועם סבין תעסה, ניצולת שבעה באוקטובר. צילמתי, שמעתי, וכאב לי מאוד. ביומיים האחרונים התכוננו לרגע הזה יחד עם קבוצה של אנשים אמיצים וחזקים. סבין היא אישה אמיצה וגיבורה אמיתית, עם עוצמות שקשה לתאר. הקריאות שהופנו אליה באולם כשהיא ניסתה לספר את סיפורה מהשביעי היו נוראיות. צעקו לעברה ״לא אכפת לנו״ ו״חבל שהגרמנים לא גמרו אתכם״. קשה לי לתאר מה הרגשתי כששמעתי את הדברים האלה מופנים לאם שכולה. חזרנו למלון באמסטרדם. חברי הקבוצה היו בהלם מעוצמת השנאה שחווינו באולם, למרות כל הצעקות שלי ברשת בשנה האחרונה אפילו אני הופתעתי, יצאתי ללכת לבדי בעיר שהייתה לי בית במשך כמעט עשרים שנה. מבאס אבל דבר אחד ברור לי: לא נשתוק מול שנאה כזאת. נמשיך להשמיע את קולנו ולהגיב לה בנחישות. הסברה ? התקפה! שבת שלום לכולם.

חג שמח ושבוע טוב! קצת מוזיקה לחג, רגע לפני שנכנס סוכות, נפגשתי עם המוזיקאי יותם זילברשטיין לנגן אצלי באולפן ביחד . יותם הוא כנראה אחד הגיטריסטים/המוזיקאים הישראלים המצליחים היום בעולם , בעיקר בעולם הג׳אז אבל לא רק. רשימת שמות האמנים הבינלאומיים שהוא עבד ועובד איתם ארוכה יותר מהרשימה שאישתי שולחת אותי איתה לקניות ביוחננוף.. והכי יפה שהוא חזר השנה לגור עם משפחתו בארץ אחרי 21 שנים בניו יורק. אז נפגשנו לנגן קצת ביחד, בלוז של חוזרים הביתה . מועדים לשמחה ומקווה שתהנו!

נו, מה יהיה? מתי החכמים באירופה יתחילו להבין מה הם עושים? השבוע דיברתי עם נוצרייה תומכת ישראל מהולנד. היא סיפרה לי שבמסגרת הלימודים לוקחים תלמידים לביקור במסגדים, כדי להכיר להם תפילות ומנהגים איסלאמיים כחלק מ״הכרת האחר״. יאללה, שיהיה להם בהצלחה עם זה… ובינתיים, הולנד, שאני מזהיר מפניה כבר תקופה, הכניסה לתוקף את האיסור על ייבוא, קנייה ומכירה של סחורות מההתיישבות ביהודה ושומרון ומרמת הגולן. על הפרה מכוונת של האיסור אפשר להטיל קנסות, והעונש המרבי עשוי להגיע לשש שנות מאסר. אם אני שולח לחבר בקבוק מיקב גולן והוא נתפס איתו זה יכול לעלות לו בכלא. מה שמדהים אותי הוא שהאירופאים לא קולטים שגם פלסטינים שמתפרנסים מעבודה וממסחר עם העסקים האלה יפגעו אולי אפילו יותר מהישראלים. כמה מהם פנו אליי בפרטי וסיפרו לי עד כמה הם כועסים על האירופאים. בחייאת, תבדקו את מי אתם דופקים לפני שאתם עושים משהו. מרוב רצון להכניס לישראלים, אתם לא רואים את מי אתם מפילים בדרך. ככה זה האירופאים: עדיין לא קולטים שהם כבר לא מנהלים את העולם, ושכולם רואים להם. שבת שלום וחג שמח!

חברים יקרים חג שמח לכולכם! אני רוצה להזמין אתכם להצטרף להרצאה שלי במיוחד ל7 לאוקטובר בתל אביב, שתתקיים במרכז הקהילתי נווה שרת. כל הפרטים על ההרשמה (כניסה חינם, מותנית בהרשמה מראש, כל הקודם זוכה) להרצאה פה מתחת ואשמח לראות אתכם שם! ……… בהרצאה אישית, אני מדבר על מה שקורה באירופה, שאולי אנחנו בישראל עדיין לא מבינים מספיק: האנטישמיות הגואה • התחזקות האסלאמיזם • עתיד הקהילות היהודיות • זהות יהודית וציונות • ומה השתנה בעולם מאז ה־7 באוקטובר.🇮🇱 *יום רביעי | 7.10 | 20:00 | קהילת קליבלנד 4 ת"א. מרכז קהילתי נווה שרת, סטודיו יסמין* לפרטים נוספים והרשמה: coing.co/TLV_NeveSharet/2838…

ערב טוב, אנשים יקרים! איך עבר הצום? אצלנו עבר בשלום, בע״ה. טוב, סקופ קטן: נכנסתי לאתר של בית הקולנוע בדלפט שבהולנד וגיליתי שהקרנת הסרט הבזוי, נאזה, שתוכננה ל־7 באוקטובר, בוטלה. כל הכבוד לכולכם ששלחתם מיילים ופניתם לבית הקולנוע הזה! ההולנדים ממש, אבל ממש, שונאים עימותים. הם אוהבים עימותים, שלנו, כמובן , אבל כשהעימות מגיע אליהם, הם כבר הרבה פחות בעניין. והנה, הם התקפלו. ביטלו גם את רוב ההקרנות של הסרט. מה שכן, הקרנת הבכורה ב־1 באוקטובר עדיין מופיעה באתר, ואף הוסיפו הקרנה נוספת ב־2 באוקטובר. בואו נראה מה נעשה עם אלה. ובינתיים, שימו לב בווידאו המצורף לתור לחנות פופ־אפ של חיג׳אבים במרכז אמסטרדם, ממש ליד ביתי לשעבר… לך תתפוס מקום. איזה תור.. יא רב אל־עאלמין. בערבית אומרים: ״אִל מִנוּ אַחְסַן מִנוּ״. בתרגום חופשי: מה שאני יכול לקחת ממנו, זה יותר טוב ממנו והנה לכם תרגום קצר ליחסים שבין ישמעאל לעשיו. הולנד היא מדינה בתהליך התאבדות. ואיך אמרו עליי אנשים כשיצאתי לתקשורת לפני שנה? ״עודד מגזים״. בינתיים הדברים קורים מהר יותר ממה שציפיתי. ערב מצויין לכולם

שלום לכולם, טבלתי הרגע. זה דבר נפלא ומעורר מחשבה, שהעלה בי לא מעט תהיות, וחשבתי לכתוב לכם כמה מילים לפני יום הכיפורים. זו השנה השנייה שבה אני עושה את יום הכיפורים בארץ. אני צם ברציפות מאז 1996. משנת 2006 צמתי בהולנד, עד שחזרתי הביתה. כמעט תמיד הייתי שם לבד עם עצמי: ריחות של אוכל עלו מדירות השכנים ומהמסעדות הסמוכות לביתי, מסיבות ומוזיקה נשמעו מהדירות הסמוכות, ושלל גירויים הקיפו אותי. כשגרתי בשנת 2014 עם זוגתי הלא־יהודייה, גם היא בישלה ואכלה בבית. במשך שנים הכנתי לעצמי את הארוחה המפסקת, והייתי צריך להכין מראש גם משהו לשבירת הצום. ברוך השם, מאז שהתחתנתי זה כבר מאחוריי. אחת ההופעות הזכורות לי ביותר מעשרים שנותיי בהולנד הייתה בצאת יום הכיפורים בשנת 2017. שעה בלבד לאחר צאת הצום הייתי צריך להופיע ב־Supperclub. הגעתי לשם ישר אחרי הצום, כשרק חתיכת עוגה וקצת תה בגופי, ועליתי להופיע. זו הייתה אחת ההופעות הטובות ביותר שאני זוכר. הנפש התרוממה ועלתה עם אורות גבוהים, וההולנדים נהנו מאוד מהאנרגיה שלי באותו הערב. את האנרגיה שלי, מהיום והלאה, אני משאיר לאחיי ולאחיותיי, היהודים והישראלים הטובים שחיים כאן. תעריכו מאד את החופש שלכם פה בישראל להיות מי שאתם ולחיות חיים יהודים בחופשיות בלי פחד. זה עניין גדול שאתם שנולדתם וחייתם כל חייכם פה, לוקחים כמובן מאליו ואני אחרי המסע שלי כבר לא. בהזדמנות זו אבקש מכולכם סליחה ומחילה אם פגעתי באחד או באחת מכם במהלך השנה האחרונה. אני משתדל לשמור על הדיבור ועל המילים שלי, ופועל ברשת ובחיים ברוח של ״שומע ביזיונו וידום״. אבל לפעמים גם אני טועה, ועל כך אני מתנצל. מאחל לכולכם גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל. נתראה בצאת הצום. אוהב את כולכם 🙏

שלום לכולם וגמר חתימה טובה! אני באמת רוצה להעלות כאן עוד מוזיקה, אבל המציאות פחות מאפשרת זאת. הולנד, המדינה שבה הייתי תושב במשך 19 שנים, ממשיכה להיות כוח מוביל ומביש במערכה נגד ארצי ומולדתי. ״לומן״, בית קולנוע ותיק הפועל כבר חמישים שנה בעיר דלפט, יקרין ב־7 באוקטובר את הסרט התיעודי ״נאזה״. כן, הבנתם נכון: ביום שבו נציין שלוש שנים לטבח. מכל התאריכים האפשריים, אפשר היה לוותר על ההקרנה הזאת..הם ויתרו על 3,5,6,8,9,10 לאוקטובר אבל לא על השביעי , תמימים הם לא .. על צמד הבמאים שיצר את החרפה הזאת כבר כתבתי, ואין לי מה להוסיף. ונכון, לא ראיתי את הסרט וגם אין לי כל כוונה לראות אותו. בדיוק כפי שלא צפיתי בסרט התעמולה האנטישמי ״היהודי זיס״, שביים הבמאי הגרמני פייט הרלן בשנת 1940 תחת פיקוחו של יוזף גבלס. גם הסרט ההוא הוצג בפסטיבל ונציה והתקבל שם במחיאות כפיים סוערות . דלפט היא עיר שקטה וציורית בדרום הולנד, בין רוטרדם להאג. היא מפורסמת בעיקר בזכות הקרמיקה הכחולה שלה, כלי החרס הכחולים-לבנים שהפכו לאחד מסמליה של הולנד. מקום שקט וציורי. וכפי שכתב זאב ז׳בוטינסקי ב״שיר בית״ר״: ״כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש״. יום טוב לכם 🙏

שלום לכולם! אני כמעט לא משתף כאן מוזיקה שלי, אבל היום התכוננתי להופעה שלי, שתתקיים מחר, שישי בין השעות 16:00–17:00 בפסטיבל ניה, במלון יערים שבהרי ירושלים. וחשבתי לעצמי שהגיע הזמן לשתף אתכם גם בקצת מוזיקה, ולא רק בדברים כבדים… קטע קצר עם הבס מקווה שתיהנו!

שלום וגמר חתימה טובה חברים יקרים! איך היה ראש השנה ? אצלנו ב״ה היה נהדר. תשמעו סיפור שהיה ורלוונטי להיום מאד.. בשנת 2009 הייתה לי פגישה בדירה באמסטרדם עם בחור ישראלי, בן קיבוץ נחשב, שנשוי ללא־יהודייה ממדינה בדרום אירופה. מטרת הפגישה הייתה לעבוד על עיצוב עטיפה לפרויקט מוזיקלי שלי. באותם ימים הייתי מוזיקאי עני מאוד. בקושי היה לי כסף לאוכל, וכל סכום פנוי הלך לטלפון ולצרכים הבסיסיים ביותר. הייתי תלוי בעזרה שאנשים הסכימו להעניק לי כדי לקדם את הפרויקטים שלי. אותו ״צדיק״ נהג לספר לכל מי שנקלע לדרכו שבמהלך שירותו ביחידה מובחרת בצה״ל הוא ביצע, לדבריו, פשעי מלחמה. הוא התרפס בפני כל אנטי־ישראלי או ערבי שפגש. על אשתו אפשר לומר שהיא הייתה אחת הנשים האנטישמיות ביותר שפגשתי בחיי. שילוב מנצח לזוגיות טובה. ערב אחד קבענו להיפגש בביתם כדי לעבוד על העיצוב. כשהגעתי, ראיתי אותו עורך במחשב סרט המתעד הפגנות נגד ישראל. שאלתי אותו מה זה. ״אלה ההפגנות בבילעין״, הוא השיב. ״אני עורך בהתנדבות את הסרטים של הפלסטינים שם״. הייתי בהלם. ״למה?״ שאלתי. ״כי אנחנו מבצעים פשעים, אתה מבין?״ ואני, מוזיקאי צעיר ללא ניירות, ללא כסף וללא אפשרויות, נאלצתי לשתוק. הוא הסכים לעבוד איתי בתקציב מינימלי, ובימים ההם לא היה AI ולא הייתה לי שום דרך לבצע את העבודה בעצמי. לי הוא העניק שירות בתקציב מינימלי. לפלסטינים הוא עבד בחינם. לימים נולד לבני הזוג ילד. אשתו אמרה לו: ״אם תרצה, תעשה לו ברית מילה״. הוא סירב בכל תוקף. לבסוף הילד לא נימול. מזלנו, לא? צריך להבין את רוח התקופה. הייתי מוזיקאי צעיר, חסר אפשרויות, שנלחם על חייו ועל הקריירה שלו בעיר זרה. ללאומיות יהודית וישראלית כמעט שלא היו אז קונים בקול רם, לא בישראל ובוודאי שלא בתפוצות. אם מישהו הרגיש כך, הוא בדרך כלל שמר זאת לעצמו. כולם פחדו לדבר. באחד הערבים ישבתי אצלם לארוחת ערב.(הייתי רעב מה לעשות) אבל בשלב מסוים כבר לא יכולתי לשתוק מול מטר הנאצות שהזוג ״היפה״ הזה ירה לעבר עמי ומדינתי. אמרתי שאכפת לי קודם כול מהעם שלי, ולא מאויביו. היא צעקה שהיא שונאת ישראלים שמגינים על המדינה שלהם במקום לעמוד לצד קורבנות העוולות שלטענתה ישראל מבצעת. אחר כך הוסיפה שהיהודים תמיד היו גזענים. השבתי לה שאם היא תמשיך בקצב הזה, בנה עוד ימרוד בהוריו הקיצוניים, יתגייר ויהפוך לחרדי בירושלים. היא החווירה מעצם המחשבה שבנה יהיה יהודי. מאוחר יותר שמעתי שה״נבואה״ שלי אפילו חזרה אליה בחלומות הלילה. שם התרסקה ה״חברות״ בינינו. הפסקתי להזמין אותם להופעות שלי וניתקתי איתם קשר. יש עוד סיפורים רבים על האנשים האלה. אם אכתוב את כולם, כנראה אחסם. אולי יום אחד. חתכתי וגם חטפתי על כך. מה לעשות? לפעמים אני מוכן להיות ה״אהבל״ של הסיפור בשביל האמת שלי. ומה הקשר בין הסיפור הזה לבין צמד הקולנוענים, האדון אברהם והגברת שור? הזוג הזה הציג סרט אנטי ישראלי על רצח העם שביצענו בעזה. הם קיבלו 25 דקות של מחיאות כפיים סוערת שנחשב לשיא של כל הזמנים בפסטיבל הסרטים בונציה. אין דבר שהאירופאים אוהבים יותר מזה, תאמינו לי. הקשר הוא שחברה אינה יכולה להמתין תמיד עד שהמדינה תטפל במי שפועלים נגדה. לחברה יש אחריות מוסרית להציב גבולות ולהבהיר מה היא מוכנה לקבל, ומה לא. הזוג הזה יוצר בעולם סרטים המציגים את ישראל באופן חד־צדדי ופוגעני, ובתמורה זוכה לכבוד, להכרה ולשטיחים אדומים. אירופה מתה , אבל פשוט מתה , על יהודים וישראלים שמפנים את האש כלפי עמם. מבחינתה הם הוכחה חיה לכל מה שהיא רוצה להאמין בו עלינו. פגשתי לא מעט כאלה במסעותיי באירופה, לא שאני אומר שזה הרעיון אצל זוג הבימאים הנ״ל אבל נדמה שהם רואים בעצמם מקבילה ללבנים בדרום אפריקה שהתנגדו לאפרטהייד ולאחר מכן זכו לתהילה בינלאומית ולפרסי שלום. אחד הדברים הקשים זה התמיכה של כל מיני גופים ואנשים בתקשורת עם המשפט המגוחך שלהם ״ראית בכלל את הסרט?״ מתי התקשורת ועולם התרבות איבדו את הקשר שלהם לעם ישראל ? אבל בסוף הם יחזרו לכאן. אתם תפגשו אותם במכולת, ברחוב או בחומוסייה שבה ינגבו חומוס לידכם, אחרי שיסיימו את הסיבוב על השטיחים האדומים בחו״ל. לחברה מותר לומר בקול ברור: מי שמוציא את דיבת מדינתו ונותן תחמושת לשונאיה בזמן שאזרחיה נלחמים על חייהם, לא יכול לצפות לחזור הביתה ולהתקבל בדממה ברחובות. הוקעה ציבורית איננה אלימות. היא הצבת גבול מוסרי. זה בסדר שתראו אותם ברחוב ותגידו להם מה אתם חושבים על הסרט שהם עשו . ללא אלימות חלילה אבל למי שיש אומץ לצאת ככה נגד מדינתו ועמו צריך שיהיה לו אומץ להסביר את עצמו ולעמוד מול עמו ברחוב. חופש דיבור לא? שנה טובה עם בשורות טובות!

שנה טובה לכולכם אנשים נהדרים! אני חוגג ראש השנה השני בארץ מאז שחזרתי והגענו לאמא שלי בקריות לפתוח את השנה נכון. אמי בע״ה תחגוג בדצמבר את יום ההולדת ה86 שלה, היא נולדה בפלורנטין בתל אביב ב1940 ועברה בה את מלחמת העולם השנייה, וכל מלחמות ישראל אמי לא בקו הבריאות בשנים האחרונות ואנחנו מתפללים ומאחלים לה אריכות ימים ובריאות טובה. מהצפון אני מאחל לכולכם שנה טובה ומבורכת, שנדע כולנו ימים שקטים וטובים יותר, ושעם ישראל יזכה לשנה של ביטחון, שלום בינינו, צמיחה וניצחונות. 🇮🇱 שנהיה מוקפים תמיד במשפחה, בחברים ובאנשים שאנחנו אוהבים כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה! 🙏

יאאאא, ליאון רוזנברג אמר את דברו… אני בדרך כלל משתדל שלא לדבר לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין. אבל במקרה הזה ליאון שלנו מייצג בעיניי את העניין עצמו, ולכן הפעם אחרוג ממנהגי. לעזוב מדינה בזמן מלחמה זו זכותו של כל אדם. לכל אחד יש משפחה, פחדים, שיקולים ונסיבות שאיננו מכירים. אבל לעזוב בזמן שאחרים נשארים כאן, נלחמים, משרתים, קוברים את יקיריהם ומנסים להחזיק את המדינה, ואז לקרוא לאחרים לעשות כמוך, זה כבר עניין אחר לגמרי. אולי זה קשור לעסקי הנדל״ן שלך בקפריסין, ואולי אתה פשוט לא רוצה להרגיש לבד בהחלטה שקיבלת. כך או כך, בעיניי זה נמוך. ולהצטלם בפוזה של אידאולוג ומהפכן פוליטי שעזב את הארץ, כמו צ׳ה גווארה, זה כבר כמעט מצחיק. בעיקר כשברור שגם אתה וגם אשתך תתקבלו כאן בחזרה בזרועות פתוחות, ואולי אפילו תקבלו שוב תוכנית בוקר, כי אתם שייכים למילייה הנכון, אותו מילייה שתומך בכם וממשיך לחבק אתכם. אבל אני כותב שוב: לעזוב מדינה בזמן מלחמה ולנסות להפוך את העזיבה לאמירה ציבורית, ועוד לעודד אחרים ללכת בעקבותיך , זה נורא בעיניי. יש הבדל בין החלטה אישית וכואבת לבין ניסיון להפוך אותה לדגל. ועכשיו ליאון חוזר להצביע, ומעלה תמונה של מנהיג במטוס, עם דרכון ביד… רבים חזרו לארץ או עלו אליה בשלוש השנים האחרונות. כן, כן, בזמן מלחמה, מתוך הבנה שזה בדיוק הזמן להיות כאן. גם אני ביניהם. אבל אולי כאן טמון ההבדל בינינו. אולי זו שאלה של אחריות, אולי של חשיבות עצמית, ואולי פשוט של אגו. במשך כמעט עשרים השנים שבהן חייתי באירופה היו 9 מערכות בחירות בישראל, הצבעתי פעם אחת בלבד, בשנת 2013, כשבמקרה הייתי בארץ וגיסתי, שאותה ביקרתי, אמרה לי: ״בוא איתי״. הייתה לי זכות חוקית להצביע, אבל לא הרגשתי בנוח לקבוע לאזרחי ישראל כיצד ייראו חייהם, בזמן שאני עצמי חי ומשלם מיסים במדינה אחרת ולא נושא איתם מדי יום בתוצאות הבחירה. זכות ההצבעה אולי כתובה בדרכון, אבל אחריות ציבורית דורשת גם מעט צניעות. קצת ממנה לא תזיק לך, אדון רוזנברג. יום מוצלח לכולכם

שבוע טוב לכולם! רשת פוקס האמריקאית דיווחה לפני מספר ימים כי ארגון נוצרי־אמריקאי (NACL) פנה לממשל טראמפ בדרישה ליצור נתיב חוקי, בטוח ומהיר עבור יהודי קנדה המבקשים להימלט מהאנטישמיות הגואה במדינה. הנשיא טראמפ שיתף את היוזמה ברשת Truth Social ובכך העניק לה רוח גבית משמעותית. על פי הדיווח, יותר מ־2,000 יהודים קנדים כבר הביעו עניין במעבר לארצות הברית. האמריקאים מסבירים, כמובן, שארצות הברית הייתה מאז ומתמיד מקלט בטוח עבור עמים נרדפים. אבל אני מניח שהם גם מבינים היטב איזה הון אנושי נמצא כאן: רופאים, פרופסורים, מהנדסים, אנשי טכנולוגיה, יזמים ובעלי מקצועות חופשיים. במילים פשוטות: האמריקאים מבינים שכדאי להם לקלוט את היהלומים היהודיים של קנדה. ואותי זה מטריף. זהו עוד תמרור אזהרה בוהק שמקבלי ההחלטות בירושלים חייבים לשים לב אליו. בשנה האחרונה אני זועק שמתהווה במערב גל הגירה יהודי גדול. אם מדינת ישראל לא תיערך כבר עכשיו לקליטה המונית ולא תפעל באופן יזום בקרב הקהילות , רובם המוחלט עלול לעבור לארצות הברית. למה אנחנו עדיין לא נמצאים שם? איפה הסוכנות היהודית? איפה משרד הקליטה והעלייה? איפה משרד החוץ? למה נציגי מדינת ישראל אינם נפגשים כבר עכשיו עם ראשי הקהילות, מציגים תוכניות מסודרות ומסירים את החסמים לעלייה ולקליטה? בסופו של דבר היהודים האלו יגיעו לארץ, בטוב או בפחות טוב, אבל בינתיים אנחנו חיים בעולם שבו ליהודי עם הכסף ועם חווית חיים מערבית עוד יש יכולת לבחור לאן להגר. אם נחכה שהיהודים האלו ידפקו על הדלת זה כבר יהיה מאוחר מידי. חברים, היהלומים האלה שייכים לעם שלנו ומקומם איתנו, כאן בישראל. אנחנו זקוקים להם דווקא עכשיו , והם זקוקים למדינת ישראל. יהודי קנדה עוברים שנים קשות. מדינת ישראל הוקמה בדיוק לשם כך: להיות ביתם של אחינו מהגולה, לקלוט אותם ולצרף אותם לשליחות הלאומית של כולנו. המערב משתנה מהר יותר מהבירוקרטיה הישראלית ואסור לנו להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית הזאת. שבוע נהדר לכולם! לינק לכתבה בפוקס foxnews.com/politics/trump-i…

שלום לכולם! חזרתי ב״ה לציון. מה אני אגיד לכם… תאילנד היא מקום יפהפה, באמת גן עדן. גן עדן לתיירים: מקום זול, שמושקע כולו במילוי כל תאוות לבכם. אבל, ויש אבל, הוא מיועד לתיירים. התאילנדים הם אנשים לבביים מאוד, בעלי תודעת שירות גבוהה, אבל טיפשים הם ממש לא. הם מקבלים תיירים באהבה גדולה: תשאירו כאן את הכסף, תיהנו לפי הכללים שלהם, וכשתסיימו, תתחפפו. לגיטימי, לא? זה לא מקום שבנוי לרילוקיישן, ובוודאי שלא להקמת קולוניות של ישראלים שחושבים שהם חכמים יותר מכולם. כבר הזהרתי שהקולוניות הישראליות בתאילנד עוד יעשו לנו רע. במקביל, קראתי לישראלים הזקוקים לחופשה לבחור במזרח הרחוק, שעדיין רגוע יחסית עבורנו. לפי הנתונים שפורסמו, התיירות מישראל לתאילנד עלתה השנה ב־1,200%, והישראלים צפויים להשאיר כאן עד סוף השנה יותר מ־11 מיליארד באט, כמיליארד שקלים. כולם צריכים חופשה. כולם זקוקים מדי פעם לבריחה ולנשימה מחוץ לשגרת החיים. זה מובן ולגיטימי. אבל בשבועיים שבהם שהינו כאן התקיימו הפגנות נגד ישראל. כסף זר רב מושקע בתאילנד בפעילות נגד ישראל ונגד יהודים. שונאינו עוקבים אחרינו יום־יום ושעה־שעה, ולהערכתי הם גם מקבלים דיווחים מתוך ישראל על מצבה של החברה הישראלית. הם יודעים שישראלים נוטשים את אירופה הגזענית והצבועה ומחפשים יעדים שנתפסים כפחות אנטישמיים. אני עוקב מדי יום אחר פרסומים זרים ברשת. בחלקם קוראים לציבור בתאילנד ״לתת הרגשה רעה לישראלים העייפים נפשית ולגרש אותם מכל מקום שאליו הם מגיעים, עד שייכנעו מהתשישות הנפשית״. בינתיים כבר התקבל החוק המקצר את הוויזה לישראלים מ־60 יום ל־30, וכעת יש קריאות לקצר אותה ל־15 יום. אלה התפתחויות מרכזיות עבורנו. ראיתי גם פוסטים של ישראלים שעשו רילוקיישן לתאילנד עם ילדיהם וקיבלו הודעה שיש להם 48 שעות לעזוב. לא נעים בכלל, במיוחד אחרי שעזבתם את החיים בארץ ואתם כאן עם אישה וילדים. לתאילנדים יש אינטרסים משלהם, והם לא תמיד תואמים את האינטרסים של המהגרים הישראלים, שחושבים שמה שרואים כתייר, רואים גם כתושב. רוב ההפגנות התקיימו בפוקט ובבנגקוק. בפוקט יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה, במיוחד באזורים שבהם נערכו ההפגנות. כשהגענו למחוז קראבי ראיתי יותר מסגדים בכל קילומטר מכפי שראיתי בגליל. ראיתי בטיול הזה הרבה חיג׳אבים, הרבה יותר מכפי שציפיתי, ולכן ברור לי לאן הדברים עלולים להתפתח בשנים הקרובות. אני, כידוע, לא מחפש אהבה אצל אף אחד מלבד אשתי והעם שלי. אני לא מחפש לשמוע מה יש לאחרים לומר על העם שלי ומה דעתם עליו. לכן לא פתחתי בשיחות עומק. התאילנדים אינם מעוניינים בשיחות האלה , וגם אני לא. ועל האירופים, אתם יודעים בדיוק מה אני שם. באחד האיים שבהם שהינו התארח לידנו זוג אירי עוין. הם רצו להבהיר שאינם אוהבים אותנו, ולכן התעלמו מאיתנו במרפסות כשהעיניים שלנו נפגשו בבקרים. באירופה זו הפגנה מכוונת של חוסר כבוד. בתגובה הגברתי מעט את עוצמת השיחות שלי בעברית עם אשתי במרפסת. בתוך הגרון שלכם, יא עמי. אני לא סופר אתכם ולא זקוק לחיזוקים מאף אחד. רק אנשים חלשים זקוקים לאישורים מאחרים. ועכשיו לעיקר: להיות תייר בתאילנד זה נהדר. לעשות כאן רילוקיישן , קצת פחות. לבוא לתאילנד עם משכורת מישראל זו חוכמה קטנה מאוד. להגיע עם הכנסה הגבוהה פי ארבעה מהשכר המקומי ולספר שאתם ״חיים כמו מלכים״ זו לא חוכמה, יא זלמה. ממש לא. רילוקיישן אמיתי הוא לעבוד בשוק המקומי, להתפרנס במדינה שאליה עברתם ולשלם בה חשבונות ומסים מקומיים, בדיוק כפי שאני עשיתי באמסטרדם. לקבל משכורת מישראל, להעביר את הכסף לתאילנד ואז לספר לכולם כמה קל לחיות כאן לעומת ישראל זו עבודה בעיניים. בואו נראה אתכם מתפרנסים מהשוק התאילנדי וחיים מהכסף שמרוויחים כאן. בואו נראה אתכם. בעיניי, ההפגנות נגדנו רק ילכו ויתגברו. זהו זמן קיבוץ נדחי עמו ישראל: לאן שלא נברח, ידחקו אותנו בחזרה לציון. כתוב בהלכה היהודית שמותר ללמוד מחוכמת הגויים, אך אסור להידמות להם. בתאילנד מלמדים ילדים מגיל צעיר מואי תאי, אגרוף תאילנדי. זו מסורת ותרבות בת מאות שנים, וכמעט כל אדם כאן יודע כיצד להגן על עצמו ברחוב. וחשבתי על זה: הם הרי אינם עם נרדף כמונו. הגיע הזמן ללמוד מהתאילנדים ולהכניס את אמנות הלחימה הישראלית, קרב מגע, לתוכנית הלימודים , כדי שילדים ילמדו כבר מכיתה א׳ כיצד להגן על עצמם. ממש מקצוע ליבה. עם ישראל בכלל, והעם היהודי בפרט, אינם יכולים להרשות לעצמם להסתובב בימים האלה ללא יכולת בסיסית של הגנה עצמית. כיף לחזור אליכם, אחיי ואחיותיי.

שלום לכולם! אני צריך לפתוח בהתנצלות על כך שאני לא כל כך נוכח כאן בשבוע וחצי האחרונים. לפני כמה שבועות אשתי אמרה לי: ״אני כמעט לא רואה אותך. כל השבוע אתה עסוק בשליחות שלך, ממש מהבוקר עד הלילה, וכמעט לא נמצא בבית. ומה איתנו קצת?״ תבינו, אשתי תומכת בי במאה אחוז. היא ציונית, בעלת זהות יהודית ברורה וחדה ואישה מסורתית. היא עומדת לצידי לאורך כל הדרך ומקריבה רבות למען המשימה שלי. היא התחתנה עם מוזיקאי מאמסטרדם, שיושב באולפן ועושה מוזיקה כל היום, ובסופי השבוע יוצא להופעות בלילות וחוזר הביתה בשלוש לפנות בוקר. היום אני קם בשבע וחצי בבוקר( לא תמיד) ויוצא לאולפני טלוויזיה כדי להתראיין ולצלם תוכניות. אני מייעץ, מרצה, נמצא שעות רבות ברשת וכותב בלי סוף. כל כך הרבה קרה לי בשנה האחרונה, מאז שחזרתי לארץ, שלפעמים זה כמעט בלתי נתפס וקשה להכיל את הכול. בכל אופן, שמעתי אותה , ונסענו לנוח קצת ביחד. מתברר שגם אני עייף מאוד מהשנה האחרונה. אז אני צובר כוחות חדשים, משקיע קצת במשפחה וחוזר אליכם בעוד כמה ימים. ויש לי הרבה מאוד מה לעדכן אתכם. שיהיה יום נפלא לכולכם, ושוב, מחילה על המרחק. 🙏

שבוע טוב, בשבוע הראשון שלי באמסטרדם, באוקטובר 2006, הכרתי במסיבה את קאייאן, די־ג׳יי סיני־הולנדי, שהפך לאחד מחבריי הקרובים ביותר. קאייאן אהב את הלוחמנות ואת הגאווה הלאומית שלי. גם עבורו, כסיני, כבוד אישי ולאומי היה חשוב מאוד, ולכן החיבור בינינו היה מיידי. כשאביו פגש אותי לראשונה במסעדה המשפחתית שלהם בדרום הולנד, הוא ביקש ממני שאלמד את בנו היחיד את דרכיהם של היהודים והישראלים: איך לשרוד, לעשות עסקים ולהסתדר בחיים. לדבריו, בנו גדל בהולנד ולא הכיר מספיק את דרכי המזרח. בתמורה הוא הבטיח שתמיד אהיה רצוי אצלם ושתמיד תחכה לי ארוחה חמה. וכך באמת היה. בתקופות מסוימות המשפחה הסינית הזאת הייתה המשפחה היחידה שהייתה לי בהולנד, והמסעדה שלהם הייתה בית מקלט לאמן רעב. הם אפילו שמרו עבורי ווק מיוחד, שלא הכינו עליו חזיר, וקראו לו ״הווק הכשר של הישראלי״. אבל להיות המשפחה הסינית היחידה בעיירת דייגים הולנדית שלווה לא תמיד היה פשוט. בשנת 2009 החלו נערים הולנדים להתנכל למסעדה. בכל לילה הם זרקו כדורי שלג, צעקו ״סינים מסריחים״ וברחו. לילה אחד קאייאן חיכה להם בחוץ והתעמת איתם לבדו. זה נגמר כשהוא שכב על הרצפה והם בעטו בראשו. כשהוא סיפר לי למחרת, צלצלתי לכמה חברים ישראלים. בתוך זמן קצר התארגנו ארבעה ישראלים לנסיעה של שעתיים וחצי לעיירה שלו. ואז אביו התקשר וביקש שלא נגיע. ״אנחנו נצטרך להמשיך לחיות פה״, אמר לי, ״ואתה תחזור לאמסטרדם״. ביטלנו את הנסיעה. קאייאן נולד וגדל בעיירה והיו לו שם חברים רבים. ובכל זאת, כשהוא ומשפחתו נזקקו לעזרה, מי שקמו והתארגנו להגיע היו דווקא המהגר הישראלי הטרי ועוד כמה ישראלים. אף אחד אחר לא הגיע. שלוש שנים לאחר מכן בשנת 2012 טסנו יחד לסיבוב הופעות בסין. אחרי ההופעה הראשונה הוזמנו לטוק שואו בטלוויזיה הסינית, בתחנה ״קטנה״ עם 40 מיליון צופים. בכתוביות הציגו אותי כ״אמן ההולנדי המפורסם״. בשידור החי סיפרתי שאני בכלל ישראלי, שנולדתי בתל אביב ושאכלתי אוכל סיני בפעם הראשונה בכיכר דיזנגוף עם אמא שלי. כשהראיון התפרסם למחרת בירחון סיני, גיליתי שישראל נמחקה מהביוגרפיה שלי וכל סיפור חיי הפך להולנדי. למחרת פגשתי את דודו של קאייאן, אדם חזק במפלגה הקומוניסטית שהיה אחראי גם על הטלוויזיה. ״את מה שאני אומר לך עכשיו אי אפשר לומר בפומבי״, הזהיר אותי. ״אנחנו הסינים מעריצים אתכם, הישראלים. אתם האנשים האמיצים ביותר בעולם. אתם חיים בין אוכלוסיות שרוצות להשמיד אתכם ובכל זאת מתעקשים להמשיך לחיות שם. היינו רוצים לעשות איתכם עסקים, אבל אתם בעלי ברית של ארצות הברית ולכן איננו יכולים להתקרב אליכם. זאת האמת שאסור לנו לומר בפומבי״. מאז השבעה באוקטובר המציאות הזאת השתנתה, וגם הכול השתנה ביני לבין קאייאן. קאייאן ביקר פעמיים בישראל, הגיע עם אשתו לחתונה שלי, הופיע יחד איתי בשלוותה ב2012 פגש את משפחתי ואת חבריי והתארח כאן, אבל הוא לא הגן על הישראלים שפעם קמו להגן עליו. הוא שתק. גם כאשר אנשים סביבו תקפו את ישראל והניפו דגלי פלסטין, קאייאן, שמכיר את רוחם האמיתית של הישראלים ויודע מי אנחנו, לא דיבר. לאחרונה הוא כתב לי שהוא מתגעגע אליי מאוד מאז שחזרתי לארץ. אני מתגעגע אליו גם. מאד אבל קשה לי לשכוח שברגע האמת הוא לא עמד לצידי ולא לצד עמי.