לא ראיתי את הסרט ולכן אני לא מתכוון להתווכח עליו. אבל בתוך כל הסערה סביבו, חשוב לי לומר משהו בתור מי שהיה שם.
אני הייתי שם. אנחנו היינו שם.
בשבעה באוקטובר ראינו רוע שקשה לתאר במילים. עברנו בין הבתים, ראינו את התוצאות מקרוב ואיבדנו אנשים. את מה שהיה שם שום סרט לא באמת יצליח להעביר.
שלושה שבועות אחר כך נכנסנו לעזה.
שם נדרשנו להילחם באויב שלא משחק לפי שום כלל שאנחנו מכירים. אויב שלא תמיד עומד מולך במדים, שפועל מתוך מרחב אזרחי ומנצל את הערבוב בין לוחמים לאזרחים כדי להקשות עלינו להילחם בו.
ובתוך המציאות הבלתי אפשרית הזאת נשארנו בני אדם.
גם אחרי השבעה באוקטובר, גם אחרי שחברים שלנו נהרגו וגם אחרי שבועות וחודשים של לחימה.
כמ״פ, הייתי שם כשהתקבלו ההחלטות. אני יודע כמה מאמצים עשינו כדי לצמצם פגיעה בבלתי־מעורבים.
אי אפשר לספר את הסיפור של עזה בלי השבעה באוקטובר.
אי אפשר לדבר על תוצאות המלחמה בלי לדבר על האויב שמולו נלחמנו ועל האופן שבו הוא בחר להילחם.
שיח שמציג רק צד אחד של המציאות הוא לא שיח אמיץ או מורכב. הוא שיח מוטה. וכשהוא מוצג לעולם כאמת כולה, הוא פוגע במדינת ישראל ובלוחמים שנשלחו להגן עליה.
אני הייתי שם. אני מכיר את המחיר. אני מכיר את המורכבות.
ובעיקר אני מכיר את הלוחמים שלי ואני גאה בדרך שבה נלחמנו ובבני האדם שנשארנו.