הכיבוש של בסיס יחידת בדר החפור בתוך רכס עלי א-טאהר הוא מכה ליכולות הצבאיות של חזבאללה בדרום המדינה, אבל גם פגיעה מוראלית קשה לחזבאללה. הניסיונות הרבים של ישראל לכבוש את הבסיס שלא צלחו הפכו את הלוחמים בתוך הבסיס לאגדה בקרב הציבור שתומך בחזבאללה, ולמעשה הנקודה היחידה שחזבאללה הצליח להגן עליה. ממים רבים של תומכי חזבאללה השתמשו בשמו של הרכס עלי א-טאהר (הטהור) כדי לקבוע נחרצות שהוא ייוותר טהור (בלי נוכחות ישראלית).
הנה שיר של אחד מהזמרים של חזבאללה, יוסף סעד אל-עאמלי, שפורסם במהלך תקופת המצור על הבסיס החפור ברכס. השיר מעניין לדעתי כי מדגים איך חזבאללה פירש את העמידה האיתנה בתוך הבסיס הזה כהוכחה שהמיליציה מספיק חזקה כדי שתצליח לגרום לישראל לסגת מנקודות אחרות שכבשה.
בטאהר (רכס עלי א-טאהר), כמה חיידרים (לוחמים אמיצים כמו האמאם עלי)
הצעירים שהם סמל לגאווה לא שבו [כלומר: נפלו כשהידים],
אלא שהם גרמו
לצבא הטרור לשוב [לסגת מובס].
אנו נטביע את ההתכנסות [של האויב]
באש ובדמעות,
ונחזיר [לידינו] את מצודת [בופור]
זאת היא התחייבותנו.
(תרגום שלי)