עדנה ארבל נפטרה. היא היתה אישה רבת זכויות, שכיהנה כפרקליטת המדינה ושופטת בעליון. רבים יתארו כאן את החותם המיוחד שהיא השאירה בתפקידים הללו. אני רוצה לספר רק רגע אחד שבו דרכנו הצטלבו, ושעליו, אני מאמינה, נשים רבות חבות לה חוב אדיר עד היום.
בתחילת שנות האלפיים ישראל היתה, לבושתנו, מדינה מרכזית בתחום הסחר בבני אדם. ארגוני פשיעה ״ייבאו״ הנה נשים לזנות, והמדינה התייחסה אליהן כאל עברייניות, שהגיעו לארץ באורח לא חוקי. זה היה מחריד. נשים שהובאו למדינה, נכלאו כאן בתנאי עבדות, נאלצות "להחזיר חובות" לחלאות שכלאו אותם, ומפחדות לגשת למשטרה כי אז הן היו נכלאות פעם נוספת. זה היה אחד המאבקים העיקריים שלי בתקופה ההיא, יחד עם רבות וטובות. עדנה ארבל היתה אז פרקליטת מדינה, והיא החליטה לקבל את עמדתנו להתחיל להתייחס לנשים הללו כקורבנות עבירה, כמי שזכויות האדם שלהן מופרות. זו לא החלטה סמנטית. זה אפשר להן לצאת מהמלכודת שהן היו נתונות בה, לקבל סל שיקום, להתחיל לבנות מחדש את חייהן.
אנשים יכולים לחיות חיים שלמים מבלי ליצור משהו קרוב אפילו להשפעה שהיתה להחלטה האחת הזו. היי שלום עדנה. תודה לך.