תמיד תבדקו נתונים במיוחד בתק' בחירות :
המחקר המקורי של פרופ׳ אודי ניסן וד״ר הלה אקסלרד מול הטבלה שמרידור צירף. מספרית, יש בטיעון שלו גרעין חזק מאוד, אבל הניסוח שלו מערבב בין שני דברים שונים, תשלום מסים וזכאות להטבות.
1. הטענה על 3.4 מיליון ש״ח אכן מבוססת על המחקר. לאורך גילאי העבודה משק בית יהודי לא חרדי משלם לפי המחקר כ 5.018 מיליון ש״ח במסים ישירים. משק בית חרדי משלם כ 1.657 מיליון. הפער הוא כ 3.361 מיליון ש״ח. כלומר משק הבית החרדי משלם בערך שליש מהמסים הישירים שמשלם משק בית יהודי לא חרדי.
2. אבל בצד הקצבאות התמונה הרבה פחות דרמטית. משק בית יהודי לא חרדי מקבל לאורך גילאי העבודה כ 1.292 מיליון ש״ח בקצבאות ותשלומי העברה. משק בית חרדי מקבל כ 1.708 מיליון. הפער הוא כ 416 אלף ש״ח בלבד. כלומר החרדי מקבל כ 32 אחוז יותר בקצבאות, לא פי שלושה ולא פי שבעה. זו נקודה חשובה מאוד. מתוך הפער הכולל בין שני משקי הבית, בערך 89 אחוז נובע מכך שמשק הבית החרדי משלם פחות מסים ורק בערך 11 אחוז נובע מכך שהוא מקבל יותר קצבאות.במילים אחרות, הסיפור המספרי המרכזי של המחקר אינו שהמדינה מעבירה מיליונים נוספים למשפחה החרדית. עיקר הפער נובע מהבדלי הכנסה ותשלום מס.
בגילי 25 עד 44 זה אפילו ניתן לראות חודש בחודשו. משק בית יהודי לא חרדי משלם בממוצע 8,092 ש״ח מסים ישירים ומקבל 2,175 ש״ח בקצבאות. הנטו למדינה הוא 5,917 ש״ח בחודש. משק בית חרדי משלם 2,496 ש״ח ומקבל 3,596 ש״ח, ולכן מקבל נטו כ 1,100 ש״ח. הפער הכולל הוא כ 7,017 ש״ח בחודש. מתוכו 5,596 ש״ח נובעים מפער בתשלום המס ורק 1,421 ש״ח מפער בקצבאות. כלומר גם כאן כ 80 אחוז מהפער נובע ממסים וכ 20 אחוז מקצבאות.
עכשיו לטבלה שמרידור פרסם. כאן מדובר בכלל במדד אחר. הטבלה אינה אומרת כמה כסף מקבלת משפחה חרדית. היא אומרת מה הסיכוי שלה להיות זכאית להטבה.
במעונות יום 28 אחוז לעומת 4 אחוז. פי 7.
בצהרונים 64 אחוז לעומת 9 אחוז. פי 7.1.
בקצבת ילדים 68 אחוז לעומת 44 אחוז. פי 1.55 בלבד.
במשכנתה בתנאים מוטבים 24 אחוז לעומת 2 אחוז. פי 12.
בדירה בהנחה 21 אחוז לעומת 18 אחוז. פער קטן מאוד, פי 1.17.
במענק לדירה בפריפריה 21 אחוז לעומת 1 אחוז. פי 21.
בסיוע בשכירות 21 אחוז לעומת 1 אחוז. פי 21.
בהנחת ארנונה 72 אחוז לעומת 17 אחוז. פי 4.24.
בהנחת תחבורה ציבורית 95 אחוז לעומת 23 אחוז. פי 4.13.
לכן המשפט של מרידור שמשפחה לא חרדית מקבלת רק "אחוזים זניחים מההטבות האלה" הוא מוגזם. 44 אחוז זכאות לקצבת ילדים, 18 אחוז לדירה בהנחה, 17 אחוז להנחת ארנונה ו 23 אחוז להנחת תחבורה אינם אחוזים זניחים. מצד שני, במעונות, צהרונים ובחלק מהטבות הדיור הפער אכן עצום.
אבל אסור לחבר את האחוזים האלה כאילו הם כסף. זכאות של 95 אחוז להנחה בתחבורה אינה שווה כלכלית לזכאות של 21 אחוז למענק דיור. משפחה יכולה להיות זכאית לכמה הטבות במקביל. וחלק מההטבות נובעות פשוט ממספר הילדים או מהכנסה לנפש. לכן אי אפשר לקחת את הטבלה ולהסיק ממנה כמה שקלים מקבלת כל משפחה.
אפילו אם עושים ממוצע חשבוני גס של תשעת שיעורי הזכאות בטבלה, מתקבלים 46 אחוז אצל חרדים לעומת 13.2 אחוז אצל יהודים שאינם חרדים, בערך פי 3.5. אבל לממוצע הזה כמעט אין משמעות כלכלית כי ההטבות שונות לחלוטין בשוויין.
ויש עוד נקודה משמעותית במחקר עצמו. החוקרים מייחסים את רוב פער ההכנסה למשקי הבית החרדיים לשכר הגברים. לפי הפירוק שלהם, כ 80 אחוז מפער ההכנסה בין משק בית חרדי ללא חרדי קשור לגברים, בעיקר שיעור תעסוקה ושעות עבודה נמוכים יותר.
לכן הייתי מפרק את הטיעון של מרידור כך.
הטענה שיש פער פיסקלי גדול מאוד נכונה.
הטענה שעיקר הפער נובע מהטבות עודפות אינה נכונה לפי המחקר שלו עצמו. עיקר הפער נובע מתשלום מס נמוך יותר בגלל הכנסה ותעסוקה נמוכות יותר.
הטענה שהטבות מסוימות יוצרות תמריצים בעייתיים בהחלט ראויה לדיון, אבל כדי להוכיח ש״לא משתלם לגבר חרדי לצאת לעבוד״ צריך לחשב את שיעור המס האפקטיבי השולי, כלומר כמה שקל של קצבה והנחה הוא מאבד מול כל שקל נוסף שהוא מרוויח. הטבלה שמרידור פרסם לא עושה את החישוב הזה בכלל,וכן מציג נתוני זכאות כאילו הם הוכחה לכך שעבודה אינה משתלמת, אבל בלי להציג את נקודות אובדן ההטבות ואת ההכנסה הנוספת מעבודה אי אפשר להוכיח את הטענה הזאת מספרית. המחקר עצמו אכן ממליץ לשנות את מבחני הזכאות ולקשור יותר הטבות למיצוי כושר השתכרות, אבל זו כבר מסקנת מדיניות ולא תוצאה ישירה מהטבלה יש אגב גם אי התאמה חשבונאית קטנה בתוך נספח המחקר עצמו. לדוגמה 5,017,932 פחות 1,292,424 שווה 3,725,508 ולא 3,725,352 כפי שמופיע בטבלה. מדובר בפער זעיר ביחס למיליונים ולכן הוא לא משנה את המסקנה.