את הבוקר החשוב הזה, בחרתי לפתוח באופקים ובניר עוז, הקיבוץ שבבוקר האסון, אחד מכל ארבעה מתושביו, הופקר.
בדרך לעוטף עזה, חשבתי על התחלת התמרון הקרקעי, בדיוק היום לפני שלוש שנים. אני זוכר היטב את הזמן ההוא- את המחשבה וההחלטה כבדת המשקל, על כוחותינו שיוצאים למשימה חשובה וצודקת מאין כמוה, אך רבים מהם לא ישובו. רבים מהם, ישובו אחרים- פצועים בגוף ובנפש.
לפני ההצבעה בקלפי היום, הגעתי לקברו של בני אהובי, גל, בבית העלמין הצבאי בהרצליה.
למען גל, מאור ויוגב. למען דור הניצחון, למען עם ישראל - אני מתחייב להיות ראוי.
ימים לפני אסון השבעה באוקטובר, במהלך טיול משפחתי זכיתי לרגעים של חסד בשיחת עומק עם גל. דיברנו על החיים, על העתיד ועל החלומות שלו. גל אמר לי אז: ״אני מחפש לעשות משהו שיעזור לאנושות, לאנשים״.
האמירה הזו מלווה אותי מאז ולתמיד, וביתר שאת היום. בליבי אני נושא לצידו את הנופלים והמשפחות הרבות שאיבדו את היקר להן מכל. השינוי שנביא היום לעם ישראל, הוא הכרחי, הוא קריטי והוא היסטורי. השינוי חייב לקרות. רק תחתיו, עם האמון שלכם, נחזיר את ישראל למסלול, לדרך הישר.
אני חש את כובד האחריות העצומה המוטלת עלינו- להיות ראויים להם, להקרבה ולחיים שהשאירו אחריהם. להיות אחראים לאיזה מדינה אנחנו מבטיחים עבורנו ועבור הדורות הבאים.
אני מתחייב לחבר את ישראל מחדש, לנצח את המלחמות ולהבטיח ביטחון לעם המופלא הזה.
זו משימת חיי.
מתוך געגוע יוקד ואהבה גדולה, אני מתחייב: אהיה ראוי, עבורך ועבור דור הניצחון כולו.