טראמפ מקדיש עןוד פוסט לנתניהו ולהדהוד מלחמתו באירן ומציע סתירה פנימית אלגנטית: ״בזכות המבצעים שלנו״, הוא מסביר, ״מנענו מההמדינה הספונרית מס׳ 1 של טרור נשק גרעיני״ - ואז ממשיך: ״הצביעו לביבי כדי שנסיים את מה שהתחלנו״. אבל אם אין לאיראן צבא, כלכלה או נשק גרעיני, מה נשאר ׳לסיים׳?

אמ;לק נתניהו הרס את יחסי ישראל וארצות הברית. הוא גרם לסופו המסתבר של הסיוע הביטחוני, לנזק שספק אם אפשר לתקן בטיב ועוצמת היחסים ולשינוי דרמטי לרעתנו בזירה הדיפלומטית, הכלכלית וכפועל יוצא, גם הבטחונית. הוא חייב, פשוט חייב, ללכת. אחרת לא תהיה למפעל הציוני תקומה. רגע לפני שמתחילים שבוע חדש ומרכזי, שיוביל אינשאללה לממשלת שינוי אחרי ארבע שנות כשלון, חורבן והפיכה, אני רוצה לעמוד על הכשל המשולש שמגולם בהצהרה המנותקת, המופרכת, הבלתי-נתפסת של ראש הממשלה נתניהו לעיתונאי רועי כ״ץ (המעולה) בערוץ הכלכלה, לפיה ״צריך להתארגן בכלכלה עוקפת לסנקציות בנקאיות, הבלוקצ'יין הוא חלופה״. כי זה כשל כל-כך דרמטי, כל-כך בלתי נתפס, עד שאי אפשר שלא לדבר עליו מעכשיו ועד שהאיש ילך הביתה. או לכלא. ראשית, אבהיר שאת הדברים הבאים אני כותב בשילוב של שני הכובעים שלי: פעם אחת כעורך דין הפעיל למען הדמוקרטיה הישראלית, ראש קואליציית שתי המדינות של יוזמת ז׳נבה, מייסד-בימים-אלה של מרכז רעיוני למען שלטון החוק, עמית במכון מולד ומנכ״לו לשעבר. פעם שניה, כפרשן וחוקר פוליטיקה אמריקאית ויחסי ישראל-ארה״ב בעשור האחרון, כותב הבלוג ״מר דמבין״ ומי שנכנס רשמית בימים אלה לתפקיד הפרשן לענייני ארצות הברית של ערוץ ישראלי חדש (האשטאג softlaunch). שנית ולגופו של עניין, מה שנתניהו בעצם אומר בדבריו זה שילוב של שלושה דברים שכל אחד מהם הוא עילה בפני עצמה לועדת חקירה ממלכתית: (1) כפי שכבר הצהיר לפני כמה חודשים באופן פתאומי, שצריך היה לזעזע את אמות הסיפים - הסכם הסיוע הביטחוני בין ארה״ב וישראל ככל הנראה לא יוארך. כלומר אחרי כ-27 שנה וכ-89 מיליארד דולר (למעשה, קרוב יותר ל-103 מיליארד דולר בתקופה זו בלבד, הודות לכ-14 מיליארד דולר שהועברו ע״י ממשל ביידן בתקציב חירום מיד אחרי ה-7.10) ארה״ב עתידה לחדול מסיועה לישראל עם תום ההסכם הנוכחי בעוד שנתיים. מה שאומר, בפשטות, שמקור המימון של כעשרה אחוזים מתקציב הביטחון השנתי של ישראל, שהוא גם התקציב העיקרי לפלטפורמות האסטרטגיות הגדולות, שמאפשר תכנון רב-שנתי ודאי (בניגוד לתקציב הישראלי שנפרץ שוב ושוב במהלך השנה), ייעלם. אם אמנם נעבור מסיוע לשותפות מבוססת סחר, כפי שנתניהו מסמן, ישראל תצטרך לממן מכיסי משלמי המיסים כ-13 מיליארד ש״ח בשנה נוספים, או למצוא להם תחליף במנגנונים משותפים של מחקר, פיתוח וייצור. מיותר לציין שעבודת מטה רצינית לקראת תרחיש כזה לא נעשתה, ועצם ההודעה של נתניהו לא נובעת מהחלטה שלו אלא מהבנה שהיחסים בעמדת חולשה כה מובהקת עד שממילא אין סיכוי שיקבל חידוש להסכם ולכן כעת יש לנסות להציג את השינוי כבחירה שלו. בולשיט. (2) יחסי ישראל וארה״ב הידרדרו באופן היסטורי בתקופת נתניהו. עד כדי כך, שהם לא ברי תיקון, לא ברי הצלה ועתידם כל-כך לוט בערפל, עד שכבר בנובמבר הקרוב עם עלייתם הצפויה של הדמוקרטים, שכרגע פייבוריטים לזכות הן בבחירות לבית הנבחרים הן בבחירות לסנאט הודות לדחייה הציבורית הרחבה של ממשל טראמפ השני ומדיניותו, תחל ההידרדרות. ב-2028, לפי נתניהו, כבר תחל קטסטרופה של ממש: הסכם סיוע לא יהיה, נשיא אוהד (בין אם ביידן הציוני או טראמפ האופורטוניסט והחבר של ביבי) לא יכהן עוד ויוחלף במקרה הטוב במרקו רוביו או ג׳וש שפירו ובמקרה הרע באלכסנדריה אוקסיו קורטז (אני לא בטוח שזה כזה רע, אגב. זה דיון נפרד) או ג׳יי די ואנס (זה כבר ממש, ממש רע). נתניהו טוען באופן עקבי שזה לא קשור אליו בכלל, אלא לכך ש-״אמריקה השתנתה״, ואם להיות כנים, אי אפשר להתעלם מזה שאמנם חל שינוי באמריקה. אבל מי שחושב שהדעיכה באהדה לישראל מ-65% בערך ב-2023 ל-31% ב-2026, לכך שישראל היא המדינה הכי שנואה ברחבי תבל זולת צפון קוריאה, איראן ורוסיה, לכך שנתניהו עצמו נחשב לאחד מחמשת המנהיגים השנואים בעולם לצד טראמפ, פוטין, קים, אורבן ובולסונרו, לכך שרוב העולם חושב שאנחנו מדינה של פושעי מלחמה שמחוללת רצח עם בעזה - שכל זה נובע משילוב בין ׳אירופה גמורה אחי׳ לבין ׳כולם אנטישמים אחותי׳, הוא, ובכן, לא אדם רציני במקרה הטוב ובור ועם הארץ במקרה הרע. האחריות, כמו האשמה, על ביבי. (3) העולם כל כך שונא אותנו, וזה כל כך מוחלט, סופי וגמור - עד שכל מה שנותר לנו זה להפוך לגרסה כל-כך קיצונית של ספרטה עד שנהפוך בפועל למשהו שבין צפון קוריאה ואיראן מזרח תיכוניות. אם לא במובן שהדמוקרטיה תוכפף הלכה למעשה לרצון המנהיג וממשלתו כפי שרוצים יריב לוין ושמחה רוטמן וטלי גוטליב, אם לא במובן שהדת תלעס ותקיא כל חלקה טובה כפי שמתפללים סמוטריץ׳ ובן גביר ו-וינטר, אז במובן שכלכלתינו תהפוך מנותקת, מבודדת, מפורקת, ממודרת, תקרוס תחת עול הסנקציות, ההפרדה והחרם. במילים פשוטות, נתניהו אומר: BDS ניצחו. לא בגלל הפעילות שלהם, הגם שזו עלתה והתחזקה בשנים האחרונות, אלא בגלל הפעילות שלנו. בגלל הכשלון האסטרטגי המטורף שהגיע אחרי שורה של הצלחות צבאיות כבירות; בגלל ההחלטה העקרונית ללכת יד ביד עם מנהיגים קיצוניים ומסוכנים ולהיפרד באופן מוחלט מכל ניסיון לשתף פעולה עם מתונים וליברלים; בגלל הבחירה בטראמפ, בולסונרו, אורבן, חמאס ושות׳ על פני הדמוקרטים, האיחוד האירופי, מדינות ערב הסוניות המתונות, הרשות. זה כמובן נועד לכשלון, כפי שיעידו כתבי הכלכלה, פרשניה ואפילו בנק ישראל שהודיע הערב דרך הדוברת זיו נאור ש-״מטבעות קריפטו לא יכולים לשמש כמסלול עוקף סנקציות על ישראל. הדבר הנכון לכלכלת ישראל הוא לשמר את מערכת היחסים הכלכליים עם שותפי הסחר העיקריים שלנו ולהתמקד במניעת הסנקציות והשפעתן השליליות על המשק. נושא זה מצוי בתחומי אחריותו של הדרג המדיני ומן הראוי לפעול כדי לקדמו״. במו ידיו, במשך כעשרים שנה של כהונה כראש ממשלת ישראל (1996-1999, 2009-2021, 2022-2026) וביתר שאת בארבע השנים האחרונות, בנימין נתניהו הרס כל חלקה טובה ביחסיה הבינלאומיים של המדינה ובתוך כך ביחסיה עם בת בריתה הטובה, הגדולה והבלתי ניתנת להחלפה, ארצות הברית. הוא הפך, ביודעין ובמזיד, את היחסים לכאלה שמתעלמים מהערכים המשותפים, מהחזון הליברלי, מהסדר העולמי פוסט-המלחמה הקרה בואכה המלחמה הגלובלית בטרור, ותלויים באופן אבסולוטי ביחסיו עם ראשי המפלגה הרפובליקנית ובעיקר דונאלד טראמפ, כמו גם בקשר הגורדי שמתקיים בינו ובין שותפיו האמריקאים לבין בעלי הון נכלוליים ומסואבים, ממשלות מסוכנות וקיצוניות ברחבי העולם וברית המושחתים הלא-כתובה שבין מנהיגי מדינות הכפופים כולם לשורת כתבי אישום בגין פשעים נגד הדמוקרטיה. בעוד שלושה ימים מחליפים את הממשלה הרעה הזו ואת העומד בראשה. זו הזדמנות אחרונה להציל את הדמוקרטיה, לסובב את הספינה לפני הקרחון של מלחמת הנצח בגבולות, לסיים את מחדל ההשתמטות ולהתחיל לתקן את מה שאיש אחד עשה ככל יכולתו כדי לקלקל בזירה הבינלאומית משך שלושה עשורים של הפקרות, שחיתות וניתוק. אם הוא לא יילך, פשוט לא יישאר דבר מהמפעל הציוני עצמו. @DembinDC

וזו תגובת אח של אקטון שיוצא להגנתה ונכנס בקמפיין הרפובליקני במאתיים קמ״ש:

וואו: יריביה של איימי אקטון, המועמדת הדמוקרטית לתפקיד המושלת באוהיו, המובילה בסקרים, הצליחו לגייס את *אמא שלה* לסרטון בו היא קוראת לה שקרנית שאסור להצביע לה. הקשר: השתיים לא בקשר מזה עשורים, מאז מעצרו של בעלה של האמא (אביה החורג של אקטון) עקב תקיפה מינית של אקטון כשהייתה בת 12.

🇺🇸🇮🇱Some of Trump's closest advisers believed his Middle East agenda would fare better if Netanyahu lost and a different government formed 🇺🇸🇮🇱Trump himself has been very frustrated with Netanyahu, including in recent weeks 🇺🇸🇮🇱In private conversations, Trump blamed Netanyahu for Israel's failures to prevent the Oct. 7 Hamas attacks 🇺🇸🇮🇱Trump called the prime minister "his own worst enemy" and questioned whether Netanyahu was damaging Israel's international reputation, according to two people who have discussed the matter directly with the president 🇺🇸🇮🇱However, Trump decided to stick with Netanyahu

הבחור הזה מביא פה הישג די רציני: אפילו בשביל ההפקה הוא יותר מדי קונספירטור, שקרן וגזען. זה די משעשע, עד שנזכרים שחצי עולם חושב כמוהו, לרבות רוב הישראלים.

פשוט אל תצביעו לה. זה לא כזה מורכב. אם האריס תרוץ זה כי חושבת שיש לה סיכוי. אם לא יהיה כזה, היא לא תרוץ או תפרוש. זה לא מדע טילים

איימי אקטון היא מועמדת הדמוקרטים למושלת אוהיו האדומה. היא מובילה בסקרים ממש כמו הסנאטור הדמוקרטי לשעבר שרוד בראון שמתמודד מחדש לתפקיד. אבל מה שמעניין זה מי שמזין את האהדה לפוסט הזה: המון ימנים קיצונים ששמחים שאישה לבנה ובלונדינית תנצח גבר ממוצא הודי (המועמד שמנגד, ויוקו רמסוומי).

מה אפשר להבין מהחלק האיראני בציוץ של טראמפ? יש כאן שתי אפשרויות שצריך לבחון: א. טראמפ מעוניין לתקוף שוב באיראן, אבל אינו רוצה לעשות זאת לבדו. לכן הוא מבקש להבטיח שישראל תצטרף לארצות הברית במערכה נוספת. ב. נתניהו מעוניין במערכה נוספת מול איראן, ובמקביל זקוק לתמיכתו הפוליטית של טראמפ לקראת הבחירות הגורליות מבחינתו. אם מחברים את שתי האפשרויות הללו, עולה השאלה האם נתניהו הבטיח לטראמפ שישראל תצטרף למתקפה אמריקאית נוספת נגד איראן בתמורה לתמיכתו הפוליטית. אם אכן ניתנה התחייבות כזאת, הרי שכל החלטה עתידית על יציאה למערכה נוספת מול איראן תחייב בחינה לא רק של השיקולים הביטחוניים, אלא גם של ההתחייבויות הפוליטיות האפשריות שנתניהו נתן לטראמפ. אבל דווקא משום שהמחיר של מערכה נוספת מול איראן עלול להיות כבד, השאלה הזאת מחייבת בירור. אסור שהחלטה על מלחמה נוספת עם איראן תתקבל על בסיס שיקולים פוליטים במקום על בסיס צורך ביטחוני אמיתי. כאמור, מדובר בניתוח נסיבתי של הציוץ של טראמפ, ולא במידע מבוסס על מה שהתרחש מאחורי הקלעים. ועדיין, קשה להתעלם מהאפשרות שזה בדיוק מה שקרה: נתניהו הבטיח לטראמפ שישראל תצטרף למערכה נוספת מול איראן, ובתמורה ביקש להבטיח את תמיכתו הפוליטית לקראת הבחירות.

טראמפ ועקביות הם לא דברים שהולכים ביחד למרבה הצער. סביר יותר להניח שאנשי נתניהו אכן הצליחו לשכנע את הנשיא שיש לו סיכוי לנצח ולו בגלל שהמחנה השני לא מוכן לשקול ממשלה עם הערבים - ועל בסיס ההתבטאויות על כך שבעוד שנתיים הכל ישתנה, גם מכרו לו סיפורים על עתיד השותפות.

אנקדוטה: בהודעת התמיכה הזו של טראמפ המועמד שלו לסנאט בטקסס, קן פקסטון, הוא מבקר בחריפות את יריבו, מכנה אותו בשמות ומקנח באותן המילים שבהם בחר בהודעת התמיכה בנתניהו: ״הוא לא יאכזב אתכם״. פקסטון, לצערו של הנשיא, מפגר בכל הסקרים כרגע.

פוסט של האקבי מלפני שלושה ימים שבו הוא טוען שממשל טראמפ לא מתערב בבחירות בישראל

עוד משהו קטן על הבעת התמיכה של טראמפ: פעם זה היה בלתי נתפס. נשיא ארה״ב, לרוב, לא בחר פייבוריטים. לא בישראל, לא בצרפת, לא בגרמניה. לא בפומבי, בכל אופן. הוא הדין לגבי ר״מ ישראל, שלא העז לתעדף רפובליקני על דמוקרטי או להיפך. אבל, the times, they are a-changing, ולא לטובה במובן זה.

לתחושתי, עם ישראל יצא בזול מהודעת התמיכה הזו. במילים אחרות, טראמפ הסתפק במעט ביחסית עם הודעה ברשת וללא בליץ ראיונות, סרטונים או שליח מיוחד מטעמו לקמפיין בארץ כמו קושנר, ואנס וכולי. כמה זה משמעותי? שאלה טובה. זה בוודאי לא מזיק, אבל הרבה פחות עוזר מאשר לפני בשיא המלחמה באירן למשל.