בשנת 2020, שלושה ימים לפני עוד סבב בחירות, הגיע רה"מ נתניהו לראיון אצל רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות".
מצליח שאלה את נתניהו על "הכסף הקטארי". שבוע קודם לכן התראיין בתוכנית אביגדור ליברמן, והוא סיפר שכשהיה שר הביטחון תחת נתניהו, השניים שלחו את ראש המוסד לקטאר כדי לשכנע אותה להמשיך להעביר את הכספים לחמאס.
בתגובה נתניהו קודם כל תוקף את ליברמן: "הוא זה שהעביר מזוודות של מזומנים לחמאס". אבל מצליח מתעקשת, ונתניהו נאלץ להודות שהוא *רוצה* שהכסף ימשיך לזרום לעזה, כדי לא "לייבש אותה לגמרי":
"אני מחליט על הכל! לוקח את האחריות עליי! אני אתן לחמאס הזדמנות: יפסיקו (את הטרור) - טוב. לא יפסיקו - ניכנס למערכה. ובמערכה הזאת יהיו הפתעות. יכול להיות שלא תהיה ברירה וניכנס להילחם בהם. אבל אני מאוד מאוד מאוד זהיר לפני שאני הולך למלחמה. זה מוצא אחרון".
נתניהו ממשיך לשבח את עצמו ואת מדיניות הביטחון שלו: "בעשור האחרון אני ראש הממשלה, זה העשור הכי בטוח שהיה למדינת ישראל, עם הכי פחות אבידות, גם של חיילים וגם של אזרחים".
ואז מתקיים הדיאלוג הבא:
נתניהו: "התחלפו שרי ביטחון, אבל אני ראש הממשלה".
מצליח: "מי היו הרמטכ"לים בתקופה הזאת?"
נתניהו: "מה זה משנה? התחלפו רמטכ"לים!"
מצליח: "הרמטכ"ל לא חשוב? שר הביטחון לא חשוב?"
נתניהו: "הם חשובים מאוד. אבל מי שבסוף מקבל את ההחלטות, אם את לא יודעת, זה ראש הממשלה".
הבנתם?
מאז טבח 7 באוקטובר נתניהו ושופרותיו מפמפמים לנו שוב ושוב שכל בכירי מערכות הביטחון, ובהם כל הרמטכ"לים, הם הם שאחראים לקונספציה שנכשלה, כי הם אלה ש"מכרו" לו שחמאס מורתע. והוא, מסכן שכמוהו, הסתמך עליהם וסמך עליהם.
אבל שלוש שנים לפני הטבח 🐝🐝 הבהיר היטב, בקולו, שלא משנה מה חושבים או ממליצים או עושים הרמטכ"לים ושרי הביטחון הכפופים לו - הוא זה ש"מחליט הכול", הוא זה שקובע, והוא לוקח את כל האחריות עליו.