משפחת קהתי שעזבה את ישראל אחרי שבנם גור ז״ל הוקרב על מזבח המשיחיות, הרשלנות והבריחה מאחריות, היא הסיפור של כולנו: של בגידת המדינה באזרחיה ושל קריעה גסה ואלימה של החוזה האזרחי בינינו. זה הסיפור שאפשר את השבעה באוקטובר, את הפקרת החטופים, את חטיפת טיסת פליי דובאי ואת ההזנחה הפושעת של הטיפול בפינוי נפלים - בלי שאיש יקבל על עצמו אחריות או ייתן את הדין. ואסור לטעות: משפחת קהתי היא הישראליוּת היפה, הערכית, היצרנית, זו שמתנדבת ותורמת באמת, בלי לבקש להכיר בעליונותה בתמורה. רק מדינה ששומרת על משפחות כאלה תשרוד פה. מדינה שתמשיך להציב את הז׳אבואים שלה לפני הקהתים שלה - לא.