״אני מוכרחה להאמין שיש אפשרות לתקן. אני אתן לאמונה הזו שם (הדמוקרטים במקרה שלי), ועם השם הזה אלך לקלפי ביום שלישי כדי להחליף את ממשלת האסון.״
רונה קינן בטקסט מרגש:
״אני קוראת עם הבן שלי את הסיפור שאינו נגמר.
הלא כלום – מעין כוח אפל, שהוא למעשה ריק מוחלט, מתפשט בממלכת פנטזיה, ומאיים להעלים אותה.
כל חלקת אדמה שהלא כלום נוגע בה, נעלמת בן רגע, כאילו מעולם לא הייתה.
הדמויות המתקרבות ללא כלום, מרגישות דחף עז להיזרק לתוכו, להיטָמַע בו.
ישנו רק ילד אחד בעולם כולו שיכול להציל את הממלכה, אבל לשם הוא מוכרח להאמין במשהו, והוא מוכרח לתת לאמונה הזו שם.
גם אנחנו, החיים בישראל, רואים את המקום שאנחנו אוהבים הולך ונבלע בתוך הלא כלום, חתיכה אחר חתיכה.
היכן שהייתה פעם תקווה, ישנו עכשיו ייאוש; היכן שהיה פעם רוך, ישנה עכשיו אלימות חסרת רסן; היכן שהייתה ערבות הדדית, ישנה עכשיו שנאה יוקדת, מבהילה.
אנחנו לא תמימים; לא הכול היה פה פנטסטי, זה ברור, אבל גם באדמה ספוגת הדם הזו, אפשר היה
לדמיין פעם עתיד טוב יותר.
היכולת הזו לדמיין עתיד טוב יותר, כמעט שנשחקה לגמרי.
הלא כלום הוא הייאוש; הלא כלום הוא הפחד שלא ייתכן כאן תיקון – לא לנו, לא לילדינו ואולי אפילו לא לנכדינו. הלא כלום הוא ההשלמה העצובה עם חלום שנכחד. הוא חבל תלייה על עוגת יום הולדת;
הוא צלמת שחוטפת מכות מטרוריסטים יהודים רעולי פנים; הוא חבורת נערים שעושה לינץ’ בנער אחר ביום העצמאות; הוא בריון שנטפל ברחוב לשחקן אהוב, ודורש בקול רם את מותו, מול המצלמה, סתם כך; הוא אי היכולת לראות את עצמנו במראה על כל צדדינו, גם אלה שקשה להביט בהם. לעכל לא רק מה שנעשה לנו, אלא גם מה אנחנו עשינו כנקמה על מה שנעשה לנו.
הלא כלום הוא הקונספירציות, האין אמת, הצנזורה מבחוץ ומבפנים, הפחד לדבר, השתיקה.
כמעט תשע בערב, שבוע לפני הבחירות, אנחנו עוצרים את הקריאה בעמוד 217. בסטיאן (הילד שאמור להציל את פנטזיה) כבר יודע שיש לו תפקיד, אבל הוא לא מצליח להתגבר על הפחד: “וכך היה עתיד הסיפור הזה להימשך ולהימשך לנצח, כי הרי לא הייתה שום אפשרות לשינוי במהלך הדברים הזה. רק הוא, בסטיאן, היה יכול להתערב בסיפור, והוא חייב לעשות זאת, כי אם לא, יישאר לכוד לנצח באותו מעגל קסמים”.
אני מוכרחה להאמין שיש אפשרות לתקן. אני אתן לאמונה הזו שם (הדמוקרטים במקרה שלי), ועם השם הזה אלך לקלפי ב- 27/10 כדי להחליף את ממשלת האסון הזו והעומד בראשה, ובעיי החורבות שהותיר אחריו הלא כלום, לנסות לדמיין עתיד טוב יותר לכל אלה שחיים על פני האדמה הזו, תחת השמיים האלה.״