״כאן בבארי, מקום פצוע וכואב, מקום מדמם וחי, מקום של חברים ואהובים שהיו איתנו, ונותרו בנו כזיכרון, כאן אנו באים להביע שותפות אתכם יקירינו, ועם כל תושבי העוטף. כאן אנו מתחייבים על ביטחון, על ריפוי ועל בנייה מחדש.״
אלו הדברים שאמרתי בטקס הזיכרון שלנו, הדמוקרטים, בקיבוץ בארי עם תושבי העוטף:
״למרות הפצעים שעודם מדממים, למרות צלקות הגוף והנפש, אנחנו קמים על רגלינו ומסרבים בתוקף להרכין ראש בפני הייאוש. העמידה המשותפת שלנו כאן, היא העדות לכך שלא נכנענו לרוע.
הגענו לפה הערב כדי לזכור את הקורבנות ולחבק את המשפחות השכולות, ולצד הזיכרון הכואב שמלווה אותנו כל יום, נביט קדימה באומץ ונוודא שהחיים ינצחו.
בשבעה באוקטובר התגלתה ברחבי העוטף בכלל, ובבארי בפרט, גבורה אזרחית בלתי נתפסת. בתושייה אין-קץ, באומץ לב בלתי נתפס, ובמסירות שאין למעלה ממנה, חברי כיתת הכוננות ותושבי הקיבוץ הגנו לבדם על הבית, והמושיע בושש לבוא.
בין סיפורי המופת שחקוקים בלב כולנו, אני רוצה להזכיר את סיפורה של עמית מן ז"ל - הפראמדיקית הצעירה של הקיבוץ. עמית הייתה בת עשרים ושתיים כשנקלעה לתופת. תחת אש, מתוך המרפאה המקומית, היא נאבקה במסירות על חייהם של הפצועים במשך שעות ארוכות.
היא לא ויתרה, גם כשהמחבלים צרו על המבנה. בהודעות האחרונות ביקשה ממשפחתה להיות חזקים עבורה, והראתה מהי מסירות נפש של דור מופלא. המופת האישי של עמית והאומץ של התושבים שעמדו מול הרוע - הם המגדלור שמאיר לנו את הדרך מתוך חשכת האסון.
יחד עם זאת, הגבורה האזרחית אינה פוטרת את ההנהגה מהאחריות למחדל העצום.
השבר הלאומי נובע באופן ישיר מהפקרה.
מנהיגות אחראית אמורה לשמור על האזרחים, ובשבעה באוקטובר לא היתה מדינה. ההתרעות המודיעיניות נפלו על אוזנו הערלה של אדם שהפקיר את ביטחון ישראל עבור שיקולים אישיים ופוליטיים. נתניהו התעלם מאותות האזהרה, ושרים בממשלתו עצמו עיניים לנוכח הסכנה. התצפיתניות זעקו מדם ליבן, ומפקדים התריעו שוב ושוב על האסון המתקרב, אך ממשלת המחדל ליבה היה גס, ותודעתה משובשת עמוקות.
הטבח הנורא הזה היה יכול להימנע לו רק עמד בראשות הממשלה איש של אמת - אדם שרואה את טובת אזרחיו ואזרחיו בלבד, לפני הישרדותו האישית וטובתו הפוליטית.
הממשלה הנוכחית בורחת מהאמת, מקדשת את השקר, ומתחמקת ממתן דין וחשבון לאזרחי ישראל. היא מטילה רפש בכוחות הביטחון, מאשימה אזרחים אמיצים ומסורים במחדליה, מטילה עומס נורא על חיילי צה"ל ומפקדיו, ומסרבת לכל מהלך שיש בכוחו לסיים את המלחמות, ולבצר את ביטחון ישראל בראייה ארוכת טווח.
כעת, שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה, המציאות בשטח זועקת את כישלון המדיניות.
נתניהו וממשלתו פיזרו הבטחות רהבתניות על ניצחון מוחלט ומיטוט יכולות האויב. בפועל, חמאס עדיין שולט בחלקים נרחבים מעזה, בונה מחדש את כוחו, חופר מנהרות, מגייס ומאמן נוח'בות חדשות.
שוב זורם כסף קטארי, ושוב הוא מוצא את דרכו אל הזרועות הצבאיות של ארגוניי הטרור. הקונספציה המסוכנת, שהתנפצה בפנינו, ממשיכה לקבוע את גורלנו, תחת אותה הנהגה פוליטית כושלת שמסרבת לתחקר את המלחמה, ומסרבת ללמוד את לקחיה.
אנו ניצבים כאן כדי להכריז שמתוך המחדל החמור, וההרס המתמשך, מחובתנו לצמוח.
המחויבות העמוקה ביותר של הדמוקרטים היא לפרויקט השיקום הלאומי. אנחנו נחזיר את הביטחון. אנחנו נקבע את העוטף וגבול הצפון כאזורי פיתוח לאומיים עשור קדימה. בעוטף ובגבול הצפון תהיה תעסוקה איכותית, חינוך איכותי, שירותים חברתיים מעולים, ותחבורה מצוינת. אנחנו נדאג לכך שעוטף עזה וגבול הצפון, יהיו חבלי הארץ הפורחים והמשגשגים ביותר בישראל. התשובה שלנו היא בנייה ולא נקמה. במקביל למאמץ האדיר הזה, נדאג להעניק משענת תומכת לקהילות שנפגעו, לניצולים, לפצועים, ולשורדי מסיבת הנובה שנושאים בנפשם ובגופם צלקות כואבות.
השיקום הפרטי והקהילתי הוא השיקום של החברה הישראלית כולה. אי אפשר להפריד בין חזרת התושבים לביתם בסביבה בטוחה ושקטה לבין הבנייה מחדש של האמון, הכל כך חיוני בין האזרח לבין ממשלתו, ובינו לבין מוסדות המדינה.
הצעד הראשוני וההכרחי בריפוי הלאומי הוא הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה. חובה עלינו להבטיח שהאמת תצא לאור, ושהאחראים לטרגדיית ה 7.10 יישאו בתוצאות על מעשיהם ועל מחדליהם.
חברות וחברים, בעוד שלושה וחצי שבועות נתייצב בקלפיות למערכת הבחירות הגורלית ביותר שידעה ישראל אי פעם. אנו ניצבים בצומת בעלת משמעות קיומית.
הבחירה המונחת לפני האזרחים ברורה: בחירה בהמשך ההפקרה והבריחה מאחריות, מול בחירה בבנייה מחדש ובמנהיגות של אמת, אומץ ואחריות. >>>