הציוץ שלי על הרב טאו ודוד זיני התפוצץ, גדי טאוב ניסה לכבות את האש - ואני רוצה לנצל את התגובה שלו כדי להדגים משהו עמוק לגבי איך שעובדת מערכת ההפעלה של הימין האנטי-ליברלי (פלוס הפתעה מעניינת בסוף בשביל גדי!).
כבר ארבעים שנה שהימין הדתי האנטי-ליברלי מנסה לבנות בריתות ולהשפיע על הימין המיינסטרימי, וכבר עשרים שנה בערך שהוא חודר, כאסטרטגיה מודעת, לכל לכל מוצבי הפיקוד של הימין המיינסטרימי - תהליך שהואץ מאז ההתנתקות.
אבל הדילמה של הימין הזה נותרה די דומה לאורך כל העשורים האלה: בסוף, הם צריכים בעלי ברית ימניים לא-דתיים – ואצל החבר'ה הלא-דתיים, שיח דתי או משיחי גלוי לא יקדם אותם הרבה מאוד. מה לעשות, רוב עם ישראל לא מעוניין במדינת התורה.
אז מה עושים? עוטפים. עוטפים את האג'נדה של הקמת מדינת התורה בטיעונים שמדברים למיינסטרים הלא-דתי. בעיקר – ביטחון, ולפעמים גם "דאגה" ל-"זהות היהודית" של המדינה. לפעמים גם "ציונות". זאת לא המצאה חדשה. כבר בשנות השבעים, דתיים-משיחיים שהובילו את המאבק נגד הסכם השלום עם מצרים, וכמובן את הקמת מפעל ההתנחלויות – אימצו כלפי חוץ שיח של "ביטחון", למרות שהמוטיבציה הפנימית שלהם הייתה דתית בעיקרה, והרבה פעמים גם משיחית-גאולית ממש.
אסור לסגת מסיני – בגלל "שיקולי ביטחון". חייבים להקים התנחלויות – בגלל "שיקולי ביטחון". הכל לכאורה, כמובן. היה פלג מסוים שאמר שצריך ללכת לציבור ולהסביר לו שמדובר במהלך גאולי, אבל הוא נדחק לשוליים. הצורה הזאת של הסתרה אסטרטגית שימשה גם את פייגלין בבניית "מנהיגות יהודית", את המתנחלים שהתפקדו פוסט-ההתנתקות, וגם את פורום קהלת. האסטרטגיה הזו של "אחד בפה אחד בלב" משמשת רבים עד היום.
כך, למשל, ד"ר חיים כצמן ז"ל - שהיה חוקר צעיר ומבריק שנרצח ב-7.10 על ידי מחבלים – חקר את הארגונים "השמרניים" בישראל, וראיין בכירים ופעילים בארגונים אלה על תפיסת עולמם. לבסוף הוא מגיע למסקנה די נחרצת: "המיתוג כ"שמרנות" הוא ניסיון מודע להסוות ולחלן רעיונות ציוניים-דתיים". המלחמה בסמכויות בתי המשפט – מהלך שמוצג כתלוי בתיאוריות שמרניות-חילוניות, מונע למעשה ע"י התנגדות ציונית-דתית-ימנית, ובמיוחד חרד"לית, לבית המשפט.
עכשיו תראו איך גדי טאוב מנסה להגן על המינוי של דוד זיני. אני הבאתי ציטוטים, תכלס ציטוטים, מהרב המובהק של דוד זיני, על איך שהוא מלמד שצריך למגר את ערכי הליברליזם והציונות החילונית של ימינו. על מה טאוב מדבר? "כת השלום", "קונספציית אוסלו", בלה בלה בלה. מדינת התורה? מי שמע על זה. הרב טאו, שהדגל העיקרי שלו הוא מלחמה בערכים ליברליים ובחילוניות, הוא בכלל אנליסט ביטחוני.
אגב, על זה שרבני הימין הדתי (כולל הרב טאו) הם בעלי ההשפעה הכי גדולה בממשלה שהובילה לאסון הביטחוני הכי חמור מאז קום המדינה – על זה לא מדברים. אגב, גם לא על העובדה שהרבנים מ-"מרכז הרב", כולל הרב טאו בעצמו, התנגדו באופן עיקש מאוד לנסיגה מסיני, שהובילה לשלום עם מצרים – אולי ההישג אסטרטגי הכי חשוב מאז קום המדינה.
אבל אתם יודעים מי עוד כתב את הדברים האלה? גדי טאוב בעצמו. ב-2007 טאוב מפרסם מאמר מחקרי על "נסיגת התיאולוגיה בפוליטיקה של המתנחלים הדתיים". טאוב מנתח שם שכבר בשנות השבעים-שמונים, אחרי בג"ץ אלון מורה והקמת מועצת יש"ע, המתנחלים מחליפים טיעונים הלכתיים ומשיחיים לאלו שעוסקים בביטחון, ריבונות יהודית ומיצובם כמי שממשיכים את המפעל הציוני הקלאסי. מעניין גדי, לא?
@GadiTaub1
אנחנו אוהבים לדבר על שחיתות, וממלכתיות, ונתניהו. אבל האמת היא שפוליטיקה היא בעיקרה עניין זהותי. וההבנה שגורמים דתיים-הלכתיים קובעים יותר ויותר את הזהות של מחנה הימין היא אחת מהסיבות לנטישה האלקטורלית של מחנה הימין, במיוחד מאז הרפורמה – נטישה שרוב מי שמניע אותה הם חילונים ומסורתיים.
ולכן אחד הדברים המרכזיים שאנחנו צריכים לעשות הוא להדהד שוב ושוב את העובדה הבסיסית הזאת, לפרק את החומה הזאת לבנה אחרי לבנה: מי שמנהל את גוש הימין היום, מי שמנהל את הליכוד, אפילו מי שמנהל את נתניהו – אלו גורמים שבעשרים שנה האחרונות חדרו אליו מאחורי הקלעים, ומעוניינים במדינה תורנית, הלכתית ואנטי-ליברלית. מושחתי הליכוד, ואפילו נתניהו בעצמו, הם רק חמורו של משיח.