נפתלי בנט כיהן כראש הממשלה במשך שנה אחת בלבד. עוד לפני שנכנס לתפקידו, ולכל אורך כהונתו, לא חדלת מלכתוב נגדו טורים ארסיים. הוא לא נבחן בהתאם להישגי ממשלתו, אלא משום שהעז להקים ממשלה בתמיכת רע"מ, והשאיר את סמוטריץ' ורוטמן באופוזיציה.
הממשלה הנוכחית מכהנת כשלוש שנים וחצי. בתקופתה חווינו את הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה, מלחמת נצח כושלת, התפוררות חברתית והתדרדרות של כל המערכות האזרחיות במדינה (חינוך, בריאות, תשתיות, רווחה, כלכלה וכו').
אבל במשך כל אותן שלוש שנים וחצי – לא כתבת אפילו מילת ביקורת אחת על הממשלה. כשבנט היה ראש ממשלה, צריך לעסוק בו ובממשלתו. כשנתניהו ראש ממשלה, צריך לעסוק בכל דבר אחר ("התקשורת", מערכת המשפט, המפגינים בקפלן, אחים לנשק, כמה המתנחלים הם אחלה וכמה הערבים הם פויה, ועוד).
אם בכלל כתבת משהו לגבי הממשלה או שריה – היה מדובר בטורי חנופה מביכים לנתניהו, סטרוק, סמוטריץ', בן גביר.
והנה, מערכת הבחירות מתקרבת. נפתלי בנט הוא אפילו לא חבר כנסת, ואינו אוחז בשום סמכות לעשות שום דבר. כמוהו גם יאיר גולן.
ושוב חוזר הניגון מהימים שלפני הקמת ממשלת השינוי: עוד לפני שהממשלה הבאה קמה, אתה כבר תוקף את מי שצפויים להיות חברים בה, והנה מצאת לנכון לכתוב טור שלם על *ההתבטאויות* שלהם.
לעומת זאת, טרם שזכינו לקרוא אפילו משפט אחד של ביקורת על *המעשים* של הממשלה הנפלאה שלנו, שתיכף משלימה קדנציה מלאה.
זאת לא עיתונות, מר ליבסקינד. זו תעמולה.