💙

Hersh..

Aner Shapiro bravely fought Hamas on October 7th, heroically throwing back seven grenades tossed by Hamas into a bomb shelter full of hiding Israelis. The 8th grenade killed him. Remember him.

יהלי יהלי שלי, כפרה שלי, חיים שלי חוגגת היום יומהולדת 5. המילה חוגגת היא מילה שלא משתמשים בה מי שעבר את מה שעברנו. אצלנו רק ״מציינים״. זה סוג של מילה שסיגלנו לעצמנו כי אין מה לחגוג, בחגים, בשמחות, באירועים מיוחדים.. אנחנו ״מציינים״. אבל היום אנחנו חוגגים. כשסידרנו לך את השולחן עם הבלונים והמתנות זה זרק אותי ל-6/10/23. אולי את לא זוכרת אבל זה היה אחד הימים הכי שמחים שהיו לנו. זוכר כל דקה מהיום הזה. לקחתי אותך, רק את ואני, לחווה עם מלא חיות.. מהבוקר ועד הצהריים. היית רק שלי ואני רק שלך… כמה סקרנות הייתה בך, האכלת את הצבים, הופתעת כמה הסוסים גדולים, ואפילו מהנחשים לא פחדת, זרחת, ואני איתך. בערב אחרי שהלכת לישון ניפחתי לך בלונים והכנו לך שולחן עם מתנות וקישוטים כדי שתקומי נוכל לראות את החיוך הזה, הממגנט, המהפנט.. הבלתי נגמר. כל המשפחה הייתה צריכה לבוא ב10:00 אז ידעתי שיהיה לנו כמה שעות איתך לבד, מבסוטים. אבל מוקדם בבוקר הכל השתנה. לפני שהספקת בכלל לראות את פינת היומהולדת, נכנסנו ישר לממ״ד. הספקתי להכניס לך את העוגה לפני שהגיהנום הכה בנו בכל הכוח. היית כל כך שלווה ורגועה, חיים שלי. כשישבתי על הכסא הקטן שלך, מחזיק את ידית הממ״ד וקראתי את ההודעות המזוויעות בקבוצת הוואטסאפ בקיבוץ, נפרדתי. נפרדתי ממך, ידעתי שהם תיכף יגיעו, ותיכף זה יגמר. חשבתי כל הזמן איך אני אתחנן בפני המחבלים שיהרגו אותי אבל יתנו לך ולאמא לחיות. שיעשו מה שהם רוצים אבל שלא יגעו בכן. אולי לא ראית עליי, ואולי את לא זוכרת, כי מבחוץ חייכתי, כדי שלא תרגישי את הסערה, שלא יגע בך הרוע. אבל מבפנים מתתי, מתתי כשהבנתי שהחברים הכי טובים שלי מתו, מתתי כשאלון הפסיק לענות אחרי שכתב לי שנכנסו אליו מחבלים, מתתי כשהבנתי שאנחנו נפרדים. כל פעם שהסתכלתי עלייך היית כל כך יפה, כל כך נינוחה, כל כך יהלי שלי, חיים שלי. וכל כך פחדתי, והיה אסור לי להראות לך שאבא מפחד. את זוכרת את המשחק ששיחקנו? משחק הלחישות, אם נלחש נקבל בלונים כשנצא, אולי את לא זוכרת כי היית עסוקה בעוגת השוקולד האימתנית שלך. הסתכלתי עלייך, ובלב נפרדתי. דימיינתי איך אני מגיע להופעת בלט שלך, איך אני אבכה כמו תינוק כשתעלי לכתה א', איך אני אלמד אותך לסוע על אפניים ואז תפלי כמה פעמים ואני אגיד לך ״אל תדאגי, אבא פה״, ובחופשות משפחתיות אני אקח אותך לכל המקומות הכי מטורפים, וכשיהיה לך חבר אני אשחק אותה קשוח, וכשתתגייסי אני שוב אבכה כי איך גדלת כל כך מהר. והסתכלתי עלייך, ופחדתי, ונפרדתי. ועכשיו כל לילה לפני היומהולדת שלך, אנחנו מארגנים את הבלונים, ועוטפים לך את המתנות, ואני נזרק לאותו לילה, ואני רק רוצה שיגיע הבוקר שתספיקי לראות, ואז אוכל לראות את החיוך הבלתי נגמר שלך כשאת רואה את כל המתנות. את הצלת אותי בממ"ד, ואת מצילה אותי כל יום מחדש, את האור שאיתו אני קם בבוקר, האוויר בריאות. אני מעריך ומודה על כל פעם שאני קורא לך סיפור, כל פעם שאת רוצה שאתן לך יד כשאת הולכת לישון, כל פעם שאת רוצה שאצייר לך לב כשכתוב למעלה ״יהלי״ ולמטה ״אבא״ כי אחרת את לא נכנסת לגן, כל ריב קטן על כמה שוקולד את יכולה לאכול, כל פעם שאת מרמה אותי במשחק קלפים, כל דבר שאני חווה איתך אני מחבק חזק ולא עוזב. יהלי שלי חיים של אבא, תודה שהצלת אותי, מאחל לנו חיים מלאים בחוויות, שנדע לחגוג ולא רק ל״ציין״, שנזכור מאיפה באנו, ושתמיד ניהיה ביחד. אוהב אותך יותר מידי, אבוש

The 85-year-old who chose to die to save his family. On October 7, Hamas terrorists went from house to house in Kibbutz Nahal Oz. Shlomo Ron, 85, understood what was happening - but he had a plan. He told his wife, two daughters, and grandson to hide in the safe room. They tried to convince him to come inside with them. He refused. Shlomo believed that if the terrorists entered and found an old man sitting alone in the living room, they would assume he lived alone, kill him, and move on without searching the rest of the house. So he sat down in his armchair and waited. The terrorists entered. They saw Shlomo alone. They shot him dead—and moved on without searching the rest of the house. Exactly as he had hoped. His wife, daughters, and grandson survived. Shlomo Ron, one of the founders of Nahal Oz, was 85 years old and unarmed. His final act was to give his life to protect his family. #October7Heroes #October7

RT @JGreenblattADL: May their memories be a blessing.

06:28 במתחם מסיבת הנובה ברעים. מוקף במשפחות וחברים. כולנו ביחד, בכאב ובזיכרון.

I feel like Alex Karp doesn’t get nearly enough credit for how boldly he stood with Israel after October 7. The next day, October 8, Palantir took out a full-page ad in The New York Times: “Palantir stands with Israel.” At a moment when most CEOs were saying as little as possible, Karp chose to make his position unmistakable. And he didn’t stop at words. Palantir sent engineers to Israel, brought its board to Tel Aviv, and continued supporting Israel’s defense. That took conviction. And it paid off! stock is up 1100% in 3 years.

In memory of the Bibas family. Forever in our hearts. May their memory be a blessing. 🧡🧡🧡

סליחה שזה הולך לאישי אבל אני פשוט מתחנן, תשלחו כל מה שאפשר לקיבוץ בארי, תכניסו טנקים, תירו מהאוויר, תצניחו חיילים, לא יודע. הבית של הדודים שלי עולה באש, הם בממד עם ארבעת הילדים סופרים את הדקות. בבקשה תעשו משהו.

רוני: אמא את יודעת חבל שלא הכרנו את בית הבובות של גבי? אני: מתי לא הכרנו? רוני: נו, אמא. את זוכרת שנכנסו אלינו הרעים לבית? אני (מכווצת כולי): כן רוני בוודאי שאני זוכרת. רוני: אז אולי אם היה לנו את פנדי אז יכולנו להפוך לקטנים ואז הם לא היו רואים אותנו. ואז… העיניים שלה מתמסכות כמו שקורה תמיד שהיא נזכרת באותו היום. אני: רוני את יודעת… רוני: ואז לא היו לוקחים את אבא. אני: רונילי את יודעת שזה לא באמת, זה רק בתכנית. רוני: אז חבל שזה לא רק בתכנית שלקחו את אבא. עלמא: אמא, מתי אבא יחזור? אני: ביום חמישי בלילה. עלמא: ובטוח הוא יחזור? אני: כן עלמא (ושוב בראש כמו כל פעם למה אני מבטיחה דברים?!) רוני: אמא, נכון שזה חבל? אני: כן, זה באמת חבל. אחרי לילה ללא יותר מדי שינה. צמודה ממש אליהן. בלי לשים לב ישנתי עם בגדים ולא עם פיג׳מה. 6:29 נפתחו העיניים שלהן. גם כשהן לא יודעות איזה יום היום. הגוף יודע. הגוף זוכר. שלוש שנים אחרי. ועדיין לפעמים מרגיש שאנחנו באותו היום.

06.29am 7th October, 2023 May their memories always be a blessing

RT @EylonALevy: We fought in Gaza so that Hamas could never again turn innocent Israelis into piles of burned corpses. See the images of t…

Palestinian terrorists gunned down Adi Vital in front of her babies. They filmed a propaganda video w/ the kids in the same room as Adi’s corpse. Then they placed Adi under her baby’s crib & rigged her body w/ explosives so anyone who tried to recover Adi’s body would be murdered. These are the victims of Oct 7.

The Mayor of New York is an imbecile and with Jew hatred running through his veins so extreme that he can’t give up his blood libels even on this day of mourning. I hope those who have the misfortune of working with him @MarkLevineNYC @JulieMenin and @NYPDPC Jessica Tisch explain to him how offensive this is.

What a moron. Watch the videos you idiot then let’s talk.

Guy Bazak was just 19 when he bravely fought Hamas for hours on October 7th, knowing he might not survive. He saved lives, but he didn’t make it home. Remember his name.

It’s easy to have opinions. It’s hard to make choices. But taking responsibility is for heroes. Three years ago today, our daughter Rebecca, who had left the IDF in March, volunteered to return to service. She passed away on January 21, 2024. May her memory be rock ’n’ roll. rebecca.baruch.nl

RT @TheMossadIL: