מספר תובנות על המצב:
1. איראן, מדינה ענקית בסדרי גודל מעל ישראל, עובדת כבר 47 שנים על הפרויקט של חיסול ישראל. בסבלנות אין קץ הם טוו את קורי הרעל סביבנו, בנו מערך טילים בליסטיים גדול יותר מכל מדינות אירופה גם יחד, והאיצו בדרך לפצצה גרעינית. הם קיוו שביום פריצת המערכה יוכלו, מעבר לכל שלוחיהם, לשגר אלינו מאה טילים בליסטיים ומאות רבות של כטב"מים מתאבדים בכל יום.
ועכשיו יש אצלנו מצקצקים: "איך זה שעברו כבר ארבעה שבועות ולא חיסלנו את הכול?
רבאכ, הטיל הבודד הבוקר הפריע לי לשתות את המקיאטו, ועד שחזרתי מהממ"ד הוא התקרר"...
בסקר "מעריב" המונפץ קראו לזה: "חמיצות על המשך השיגורים".
חיזרו למציאות, חברים. זה ייקח עוד קצת זמן, אבל הפתרון בדרך. עוד תשתו הרבה קפה בטהרן.
2. הכתבים לענייני ערבים והפרשנים השונים בערוצי התבהלה (שביזות, דיכאון וכו') עומדים בימים אלה בפני משימה בלתי אפשרית: איך לספר על ההערצה שישראל מקבלת בעולם הערבי תוך סינון קפדני של כל אזכור לשם "ביבי נתניהו".
הם שמחים, ובצדק, על פרץ האהדה שאנו מקבלים, אבל הם שכחו את כל הנראטיבים של האויב שהם האכילו אותנו, את הטלת הספק התמידית שהם יצרו, את חוסר האמונה ואת ה"מה האסטרטגיה" שהם מכרו, ואת הקריאות להפסקת המלחמה שהם פמפמו.
אבל אנחנו זוכרים את ההחלשה ואת המירמור. לא שכחנו.
3. בימים הקשים של קיץ 2024, טרם מבצע הביפרים, כשביידן ובלינקן עדיין ניסו להכתיב לנו מהלכים, כשהחטופים עדיין בשבי והקריאות להפסקת המלחמה בכל מחיר שולטות בשיח, כשהאג הוציא צווי מעצר והאנטישמיות בעולם חגגה – נשאל נתניהו באחת ממסיבות העיתונאים איך נתאושש מהמפולת המדינית.
הוא ענה תשובה נחרצת (בפרפרזה): "פשוט ננצח".
כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים. ורק עם אהדת העולם אי אפשר להתקיים כאן.
ומאז עברנו הרבה, ניצחנו הרבה, ועוד נכונו לנו עלילות.
4. גם תפקידם של הכתבים הפוליטיים באותם ערוצים אינו טוב בהרבה. הם מתבוססים במי האפסיים של "מי יתחלק בשאריות". האם זה יהיה בנט המגלומן, אייזנקוט ההססן, לפיד החרטטן, גולן המסוכן, או ליברמן הפירומן (ורק לגנץ הגמגמן לא נשאר חלק).
כאילו שזה מעניין מישהו (חוץ מהיועצים המניפולטיביים שלהם) בזמן ששני אנשים – דונלד טראמפ ובנימין נתניהו – מעצבים מחדש את מפת העולם.
5. ואם ביועצים עסקינן, השבוע פרץ לתודעה, בכותרות היסטריות, דובר בשם זיו אגמון שאני מניח שעד שלשום 98% מהציבור לא שמעו על שמו.הוא אמר דברים גזעניים ומגונים בשיחות ווטסאפ פרטיות, ועכשיו הוא התפטר והלך לדרכו. כמו שצריך.
אבל את המשחק הזה אפשר לשחק בשני הצדדים. מה צריך בנט לעשות עם יועצו הבכיר, ליאור חורב – דמות הרבה יותר דומיננטית – שבעברו אמירות פומביות שמאשימות את הנשיא טראמפ באהדה ל"עליונות לבנה" ואנטישמיות, ובחבירה לאויבי ישראל?
האם לא מן הראוי שגם בנט יגנה ויסיק את המסקנות?
6. אמש פרסם שונא ישראל המפורסם ביותר בימים אלה, טאקר קארלסון, את הסרט המלא "תיקי ביבי".
קארלסון, שעדיין לא החלטתי מאיפה מגיעה האובססיה המטורפת שלו לישראל (בחיי, כל כמה שעות פוסט מכפיש יותר על ישראל בכלל ועל נתניהו בפרט), והאם מקורה בטהרן, מוסקבה, דוחא או בייג'ינג.
ובכן, אתמול הוא עשה כבוד לסרט שזכויות היוצרים שלו שמורות למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה, בתיווכו המסור של רביב דרוקר (שותף להפקה), סרט שכולל סרטוני וידאו מחקירות נתניהו בלה"ב 433 לפני 8 שנים, טרם המשפט.
שתבינו – כל הדלפה של סרטון כזה היא עבירה פלילית, אבל מי יחקור?
ובכן, אמש הסרט עלה דרגה: מעבר להקרנה בפסטיבל נידח, הוא משמש כעת את קארלסון – המניפולטור הגאוני והמרושע – כדי להרעיל מיליוני אמריקאים צעירים נגד ישראל ונגד מנהיגה.
תודה לך, רביב דרוקר. הגעת לפסגה.